מדף הספרים של תירס מיליון דולר - הספרים שדירגה
פלטפורמה הוא רומן בן זמננו ועל אודות זמננו: על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה.
ברומן זה ממשיך וולבק בתיעוד שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההווה את שלל המפגשים הבלתי - אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי:
האסטרטגיות חובקות העולם של תאגידי התיירות והטקטיקות
אווירת חג המולד הקרב ובא לא מעודדת במיוחד את איילין דנלופ, צעירה צנועה אם כי יוצאת דופן, הלכודה בין חובת הטיפול באביה השתיין לעבודתה בתור מזכירה במוסד לעבריינים צעירים, שמזמנת לה זוועות יומיומיות משלה. איילין מטפחת בלהט טינות ותיעוב עצמי ומכלה את ימיה המשמימים בפנטזיות סוטות ובחלומות הימלטות אל העיר הגדולה. בינתיים היא מעסיקה א
ענן של אפשרויות הוא סיפורם מעורר ההשראה של שני ישראלים שזכו לתהילת עולם, הפסיכולוגים ההתנהגותיים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן.
עמוס טברסקי (1937- 1996) היה צבר ולוחם מבריק, בוטח בעצמו ומוחצן, תמיד במרכז תשומת הלב. דניאל כהנמן (1934-), ניצול שואה ועולה חדש, היה ונותר נטע זר, מופנם וספקן. לפני כ-40 שנה החלו השניים לפרסם במשותף שורה של מחקרים מקור
ריצ`ארד פיינמן, חתן פרס נובל לפיסיקה בשנת 1965, היה מגדולי הפיסיקאים התיאורטיים בעולם.
יחד עם זאת, הוא היה אדם שנקלע להרפתקאות שונות ומשונות, במקרה או שלא במקרה.
פניימן היה צייר, פורץ כספות, מתחן ומספר סיפורים, וחייו היו סדרה של אירועים מוזרים שהתרחשו מחמת השילוב המיוחד במינו של תבונה עמוקה, סקרנות שאינה יודעת שובע וספקנות נצחית.
בגיל חמישים ברנאר מרגיש שכל חייו מתפרקים. אשתו נטלי מבקשת פרידה זמנית; אולי כמה ימים כמו תייר בבית–מלון דווקא ימצאו חן בעיניו? אליס בתו נוסעת לסאו–פאולו; מה הסיכוי שהיא תחזור לפריז ולא תפגוש נגן בוסה–נובה שישכנע
שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.
"מעשה התאבדות ספרותי", כך כינה קרל אובה קנאוסגורד את "המאבק שלי", סדרה אוטוביוגרפית מונומנטאלית, שמתוכה מתבונן המחבר על חייו ועל חיי הקרובים לו כמו מבעד למיקרוסקופ בעל רזולוציה גבוהה. חף מכל סנטימנטליות וחופשי מכבלי צנזורה עצמית, הוא בודק את הפסיכופתולוגיה של הרגעים היומיומיים, הסתמיים, הקטנים והגדולים, ומנסה לנסח מתוכם משמעות כל
האינדיבידואליזם הליברלי היה יכול לחגוג כאוות נפשו את התמוססות המבנים המתווכים שלו, כלומר המפלגות, התאגידים והקאסטות, אבל ברגע שתקף את המבנה האחרון, כלומר המשפחה, ולפיכך את הדמוגרפיה, הוא חתם על כישלונו הסופי;
ואז מגיע, באופן הגיוני, עידן האיסלאם.
רובר רֵדיזֶ'ה
פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה
הכימאית והפיזיקאית רוזלינד פרנקלין- "הגברת האפלה", כפי שכינה אותה אחד מעמיתיה שלא נטו לה חיבה - היא מן הגיבורות העלומות של המאה ה-20, וסיפור חייה הקצרים הוא מן הסיפורים המסעירים ביותר של המדע המודרני.
ב-1953 גילו ג´יימס ווטסון ופרנסיס קריק, מעמיתיה של פרנקלין, את מבנה הדנ"א - לדעת רבים התגלית המדעית החשובה ביותר במאה ה-20. בעקבות זאת הם
סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפ
בעיירה סיציליאנית קטנה, כולם מכירים את כולם. וכולם גם הכירו את המשרתת מריה רוזאליה אינצרילו וקראו לה מנולארה – "קוטפת השקדים", כי בילדותה היתה עובדת במטעים. אחר כך, היא עברה לעבוד בבית משפחת אלפליפה המכובדת. טיפלה בילדים, כיבסה, ניקתה, כמו כל משרתת.
אז איך זה יכול להיות שאחרי מותה, ילדי המשפחה מדברים על הירושה שהיא השאירה להם – הי
טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע
איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו וכלתו במילאנו לצורך השגחה רפואית.
הוא מתעב את החיים בעיר הצפונית המנוכרת שהשמים בה אפורים והאוכל תפל, אבל שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות - אהבת אישה ואהבת סב לנכדו הפעוט. הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו
סיפור מכושף בכפר בסרדיניה
אקבדורה בעגה סֶרדית-ספרדית היא "מי שמביאה את הקץ".
מקור המונח אקבדורה הוא בתרבות העממית בסרדיניה. בספר של מיקלה מורג'יה האֵם המאמצת של גיבורת הרומן היא אקבדורה:
היא מתבקשת על ידי משפחות בכפר לבוא ולסיים את חייהם של גוססים או עייפים מהחיים שלא מצליחים "להשתחרר מהחיים",
היא היא האם האחרונה. בסרדינייה מספ
דוקטור מארק שלוסר הוא רופא המשפחה של קהילת האמנים והיוצרים באמסטרדם: כל פציינט זוכה לעשרים דקות. דקה לאבחון, ועוד 19 למראית עין של אכפתיות. אך כאשר אחד המטופלים, השחקן המפורסם ראלף מאייר, מת ממחלה ממארת, דוקטור שלוסר מואשם ברשלנות רפואית.
מאייר הגיע למרפאה לראשונה עם קול רועם ותיאבון בריא, אך בגופו כבר התחוללה מלחמה. שלוסר הרגיע א
"דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו, הייתי מבהיר את עמדתי"
פאול לומן ואשתו קלייר נפגשים לארוחת ערב במסעדת יוקרה עם אחיו סרג´ - פוליטיקאי בכיר שעומד לפני מערכת בחירות גורלית - ועם אשתו בבט. הם חייבים לדבר. הם יודעים על מה.
בין דיון על סרטו האחרון של וודי אלן
"ספר יוצא-דופן ומקסים... של אחד הסופרים הכי חשובים והכי מחוננים של זמננו." איטאלו קאלווינו; "תמיד אנו מחפשים את הספר הבא שחובה לקרוא. אחרי כמה עמודים (של 'הטבלה המחזורית') שיקעתי את עצמי בספר, מתענג ואסיר-תודה... כי מה שהוא מכיל מהותי וטהור באופן נפלא..." סול בלו
'הטבלה המחזורית' הוא הספר שפילס את דרכו של פרימו לוי אל מרכז התודעה הספר
רוזה אחמנטובה לא מרוצה. בעלה הבטלן לא מפעיל את קשריו במפלגה עבור משפחתו, דיירת המשנה שלה דוחפת את אפה לעניינים של אחרים, ואילו בתה המכוערת והטיפשה סולפיה נכנסה להריון ממקור בלתי מזוהה ומאיימת לבייש אותה. על אף מאמציה הקדחתניים של רוזה לגרום לה להפלה, גופה של סולפיה מתעקש לשמר את ההריון, וכעבור תשעה חודשים, בבית החולים הסובייטי ליו
נערה בת שלוש עשרה נופלת במורד המדרגות שבביתה – בני משפחתה עומדים וצופים בה בחוסר אונים, איש אינו יכול למנוע את נפילתה, איש אינו יכול לעצור את כוח המשיכה המגלגל את גופה השברירי מטה אל הידוע מראש. נפילתה עתידה לרסק גם את מראית העין של המשפחה הבורגנית השלווה ולחשוף אט-אט, ביד אמן חומלת, את עברם ואת עתידם של כל החוזים במעמד.
הפסיכואנלי
אישה חוזרת מגלוּת מרצון בארצות–הברית לעיירתה שבארגנטינה, אל המקום שפעם קראה לו בית. עשרים שנה עברו, והיא לא נראית ולא נשמעת כמו אותה אישה. אפילו שמה, המבטא שלה וצבע עיניה השתנו. הריחוק הפסיכולוגי שהתפתח בתודעתה והפרספקטיבה שנוצרה מעצם חלוף הזמן, מאפשרים לה לשוב למקום ההוא, למוקד ייסוריה.
האם מתאפשר לאדם להחזיר לעצמו את הזמן שאבד?