מדף הספרים של אייל - הספרים שדירג

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר

הנובלה הסאטירית לב כלב, קלאסיקה מחתרתית מוצקה, נכתבה בידי מיכאיל בולגקוב בשנת 1925 וראתה אור ברוסיה רק בתקופת הפרסטרויקה. זוהי סאטירה פנטסטית מבריקה על המעמד השליט החדש - הפרולטריון. רופא מומחה, פרופסור בעל שם עולמי ונציג מובהק של "העולם הישן" (זה שקדם למהפכה הבולשביקית), אוסף לביתו ולמעבדתו כלב חוצות. בכלב הזה מבצע המדען ניתוח חדשנ

'נפשות מתות' – הרומאן הגאוני והמדהים על התוהו-ובוהו של ההבלוּיות והעמדות-הפנים שמהן עשויה, טלאי על גבי טלאי, הרֵיקוּת של המצב האנושי; פסגת יצירתו של "האמן הגדול ביותר שהוציאה מתוכה רוסיה עד עצם היום הזה" (כפי שכתב עליו נאבוקוב), פסגה שלמרגלותיה שוצפת התהום הפרטית המסויטת של המחבר – 'נפשות מתות' זה מוגש כאן לקוראים הישראלים בתרגום ע

מן הביצים הגורליות יוצאים זוחלים ענקיים, והם מסתערים במסע סוריאליסטי ומאיים על עיר הבירה של הממלכה הסובייטית. לא מזמן הרי מת שליט הפרולטריון העולמי, ו.א. לנין, והביצים הגורליות אכן בקעו בהשפעת מין קרן אדומה, מסתורית. הנובלה המשעשעת הזאת היא משל אכזרי על טבע השלטון הסובייטי והמציאות הרוסית בשנות העשרים של המאה העשרים. אין פלא שהי

אם יכפה על מישהו להכין רשימה של עשרת הרומאנים הגדולים של כל הזמנים - יתפוס דוסטוייבסקי, מן הסתם, שליש מן הרשימה, מבין ששת הרומאנים הגדולים שכתב דוסטוייבסקי בין השנים 1866 ל1880 - , `אידיוט` (1868, שנתיים אחרי `החטא ועונשו`) הוא אחד המועמדים הוודאיים לרשימה בלתי - אפשרית כזאת. דוסטוייבסקי התקשה בכתיבת `אידיוט` יותר מאשר בכל רומאן אחר שלו. לפח

בשנת 1865 יצא דוסטוייבסקי עם אהובתו אפולינריה סוסלובה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימנן של שתי תאוות שכמעט הפכו את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה האירוטית לאפולינריה, אשה קפריזית ואנוכיית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לעירפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לידי מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הר

בשנת 1866 היה פיודור דוסטויבסקי בן 45. לאחר 10 שנות מאסר וגלות "בעקבות פעילות חתרנית", חזר לעיר פטרבורג, אלמן, עמוס חובות, מהמר כפייתי, לא בריא, ובקיצור - גאון. הוא מבטיח לעצמו, לנושיו, ולמוציא-לאור הכול, להשלים תוך כמה חודשים שני ספרים. "את יודעת", הוא כותב לידידתו אנה, "שאפילו היום דברים משונים ומיוחדים כאלה מענגים אותו לחלוטין". רומן אחד

מבחר מסיפוריו המוקדמים של ניקולאי גוגול, שבחרה ותרגמה כלת פרס ישראל נילי מירסקי, רואה כעת אור במהדורה מחודשת, במלאת שנה למותה.   את הסיפורים הללו כתב גוגול בצעירותו, בתקופה שהקדיש את יצירתו למולדתו אוקראינה ואסף בהתלהבות חומרי פולקלור מקומיים. את החומרים הללו שילב בסיפורים שיש בהם מאוצר אגדות הכישוף והאימים של המסורת האוקראינ

פרק חיים שראשיתו הווי סטודנט באוניברסיטה בדרום - אפריקה, על המאבקים המתנהלים בה, והמשכו בבריטניה של שנות השישים למאה הקודמת. המספר מסיים את חוק לימודיו ועוזב את דרום - אפריקה השנואה עליו ועובר ללונדון למצוא לו שם עבודה שתפרנס אותו, חברה ואהבה, שהיא, לדעתו, תנאי הכרחי להתפתחותו כאמן יוצר - משורר או סופר. ספר שני באוטוביוגרפיה של הסו

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

ביקורת: בשנים שאחרי ההצלחה המסחררת של "שם הוורד" נקלע אומברטו אקו לסוג של מלכוד תדמיתי. למרות הפופולריות הרבה לה זכה העיבוד הקולנועי לרומן המורכב שלו משנת 1980, ספריו נותרו קשים לקריאה, תובעניים, שזורים באינספור סוגיות היסטוריות ופילוסופיות מורכבות. במילים אחרות, אקו - בלשן, פילוסוף, היסטוריון ואיש רנסנס איטלקי מודרני - הפך להיות ס

ספר מרגש ומכמיר לב על חרדת הקיום האנושי ועל מאמצינו להילחם בה, פרי עטו של אחד הסופרים האהובים ביותר במאה העשרים.   למונית של ז'אן עולה איש קשיש והדור: סלומון רובינשטיין, לשעבר מלך הקונפקציה. בין הנהג הפריזאי הצעיר לבין היהודי בן ה-84 נרקמת ידידות מופלאה; המלך סלומון שולח את ז'אן להביא מתנות, ממתקים ואפילו מכשירי טלוויזיה לזקנים בו