אבל לדני המסכן היו כמה שנים טובות בכלא כדי לחשוב על זה.
לא שהוא עשה משהו. רק עזר לחברו הטוב ביותר וניסה לעשות הכל כדי להציל אותו כשנדקר למוות.
איך זה שמאשימים אדם ברצח חברו בלי שום אשמה בדבר? אלא להפך?
זה ספר שמתאר איך נגזל חופש מאדם על לא עוול בכפו. על שחיתויות, על פגמים בכל מקום. גם במערכות משפטיות. ועל אדם, שנגד כל הסיכויים, כמעט חוזר מהמתים כדי להוכיח את חפותו.
זה ספר גאוני.
כן, לא הכל הגיוני. תאמינו לי, קראתי את הביקורות, ואני מסכימה עם חלקן על מספר פגמים שקיימים בספר כמו קשיים שהופכים קלים ואמצעים בלתי נדלים. או קלות שבה אפשר להרשיע אדם.
אבל באמת, למי אכפת?
אולי לא אכפת לי כי אני קטינה ואף פעם לא הייתי מעורבת מעשית בבית משפט (אלא ההורים שלי, ותאמינו לי, להמתין לאמא ליד הכניסה לבית משפט שאתה יודע שאבא גם נמצא שם והם כנראה מכסחים אחד את השני זה אף פעם לא תענוג).
הסופר שהמציא את הספר שכל כולו סובב סביב משפט והצליח להשאיר אותי לא רק ערה, אלא מרותקת לספר במשך עשרים וארבע שעות, צריך לקבל שאפו ותפיחה על הגב. אני ממש שונאת משפטים. ונאומי פוליטיקה. זה נורא.
אני יודעת שכמה הביקורות מחמירות עם הספר. אבל אני חושבת שהוא דורש לפחות חמישה כוכבים. כי הוא פשוט מלמד המון. וממלא בן אדם בסיפוק הרבה פעמים.
לא אומר שלא היו קטעים ששיעממו אותי קצת (אורח חיים משפטי, לא טוב!!). כן, היו קטעים שהייתי חייבת לדלג עליהם.
אבל אם למדתי משהו בכל העולם הזה של הספרים, שכמו אדם מושלם, אין ספר מושלם. אין ספר שכולם יתלהבו ממנו ויהדו אותו. הוא לא קיים. כי לדעתי, בכל ספר יש רגעים לעיתים רגעים שבא לך לדלג עליהם.
אבל הספר...
הוא פשוט מציאותי, קורע לב, וגאוני. פשוט גאוני. אני לא יכולה שלא לאהוב אותו.
אין לי רצון להרצות על כל הפגמים בספר - שכשאתה אוהב את הספר הם בלתי נראים - זה בזבוז זמן. כי לספר הזה יש כל כך הרבה ייתרונות שמטשטשים את החסרונות עד כמעט בלתי קיום.
אז אני לפחות, ממליצה על הספר הזה בחום עם חמישה כוכבים. וארצ'ר, מסירה בפניך את הכובע. אתה גאון מהלך.
עוד סופר אהוב נוסף לרשימה. ואם לא - לפחות יצירה (:
