תמיד הרגשתי התפעלות מכל שראיתי, ובכתיבתו של יאסונרי קוובטה מצאתי חלון להבין את שהרגשתי. הזדהות. אני אוהב פשוט להביט בכריכת הספר הזה, הישן, שאהובתי מפעם הביאה לי במתנה, כשהיינו נאהבים צעירים, ילדים. לפתוח את העמוד הראשון ולשקוע בסיגליות על העץ, בעולם היופי של יאסונרי, הספר הזה מנקה אותי, מחזיר אותי לעצמי. קראתי אותו גם רוסית, שם הוא נקרא בשם אחר - "הבירה הישנה", דהיינו קיוטו. איני יודע איזה שם מתאים יותר. אולי השם ברוסית?





