מכל תוכניות הטלויזיה שראיתי, מכל ששמעתי ולמדתי מסביבתי, הצטיירה בעיני תמונה, הבנה, מסויימת של - הטבע, הפרא - מהו. הרבה פחד יש בתמונה זו. הבחוץ הבלתי אנושי, מסוכן הוא. שם, האדם חסר ישא, מותקף ומפסיד. שם האדם אינו יודע ואינו יכול לחיות. התמונה הזאת השתנתה בעת קריאת הספר הזה. זה לא שהכל הפך ורוד וידידותי, כלל לא. השינוי היה בעצם העובדה שהבנתי שאיני יודע דבר על הטבע, שכל שחשבתי, כל האינטואיציה שנאגרה בי עליו - הינה הבלים. אפשר לומר שהספר פשוט מחק את התמונה שהייתה קיימת בי, ובמקומה הביא פליאה, והכרה בבורותו של האדם ובעיורונו הגדול לכל הסובב אותו. לעולם, לא הראתה לי תכנית טבע - את האמת על הטבע כפי שעשה הספר הזה. בדרך פשוטה, מצחיקה, כנה וכמעט ילדותית, חייתי שנה עם זאבים, למדתי, צחקתי, כאבתי, הרגשתי והתרגשתי, אהבתי והתאהבתי איתם ועם המחבר.
כמה למדתי ממנו על הזאב ועל האדם.