ללא ספק ספר מעניין ומסקרן. נראה לי שהכותבים הגזימו מאד בכוחם המיסתורי של הצמחים. אך גם אם באחוזים בודדים מהכתוב ישנה אמת זה מפליא ונהדר. הטבע סביבנו שזור במיסתורין - יש הרואים בכך פועלו של כוח עליון אחרים כוחו של הטבע. בעיני נפלא הוא סודו של הקסם שבבריאה. יהיה אשר יהיה מקור כוחו.

"הם סיפרו לי שהוא איש של מילים.שאהב לקרא ולחשוב יותר מכל דבר אחר בעולם.סבתא שלי אומרת שאני מזכירה לה אותו. גם אני מאד אהבת ספרים.... אבל למרבה הצער. השם שלו היה ברשימה... רשימת האינטלקטואלים הארמנים שצריך לחסל. מנהיגים פוליטיים סופרים ואנשי כמורה.... בהמשך נשלחים מאיסטנבול כשהם לבושים בהידור. חליפות אלגנטיות עם צווארונים מצוחצחים.... מידי יום החיילים לקחו שנים או שלושה מהם לטיול מחוץ לעיר והחיילים היו חוזרים לבד. יום אחד החיילים לקחו גם את סבא שלי לטיול." סיפורם של הארמנים בטורקיה. למרות הנאמר זהו ספור חיים על המר ועל המתוק . לאמונתי מי שקורא ספרות שכזו ומוצא בה עיניין. לא יהיה אדם רע. אם הייתי מורה לספרות היתי ממליצה לתלמידי.

לעמוס עוז מגיע פרס נובל לספרות בזכות הספר הזה. לא חשוב מה יאמרו האיש הזה אשף בכתיבה. הספר הזה הוא הטוב שבספריו. כמו יין משובח הזמן רק מיטיב אתו. לראשונה קראתי את הספר בהיותי כבת שש עשרה התרשמתי מתאוריו - תאורי ירושלים של סוף שנות החמישים. מאז הוא איתי הספר והסופר. כמובן שקראתי את כל יצירותיו. אבל תמיד אני שבה לעיין בספר ההוא. מעניןשגבר כותב על אשה ומצליח לחדור לדמותה היטב. בלשון המעטה היטב. לדעתי הוא הבין אותה טוב יותר מאשר היא הבינה את עצמה. הוא עזר בכתיבתו לנשים וגברים רבים להבין את עצמם. עמוס עוז הוא סופר הכותב על אנשים. מפענח נפשם, יחסיהם, תאוות,קטנוניות.שנאות, אהבות. את אשר בליבם. מעטים הסופרים שקראתי שמסוגלים לחדור למעמקי הנפש כמוהו. איני צריכה להמליץ עליו-הוא ידוע מספיק רק למי שלא קרא עדיין ובעיקר למי שלא קראה רוצי קראי את מפסידה.

הספר היה זנוח בפתחו של בית ישן שפונה לפני בנית בניין מגורים חדש. הדיירים הוותיקים כפי הנראה הלכו לעולמם וארון הספרים הושלח לרחוב על תוכנו. היו תקליטים. אלבומי נצחון ממלחמות ישראל וסדרת ספרים מהוצאה ספרים בשם עידית משנת 1958. מצבו של הספר מרוט למדי בכל זאת משך את ליבי. את ספורה של סיסי הכרתי בזכות מורה נפלאה ונדירה להסטוריה שהצליחה להחדיר לי את העינין והאהבה למקצוע. הצלתי את הספר מהגורל שנועד לו. כעת שוכן לבטח בארון הספרים שלי. שלשום החלטתי לעיין ב"מציאה" שנפלה לידי. נכבשתי ולא יכולתי להניחו עד לסיום העצוב. סיסי כבשה את ליבי בזכות סופרת מעולה בשם אליזבת בורנה. שידעה לספר את ספורה כרומן כובש לב ותרגום נפלא של מתרגם בשם צבי שולדיגר (מקווה שדייקתי בשמו). חזרתי לשנים שבהן שלט הקיסר פרנץ יוסף על האימפריה האוסטרוהונגרית. עידן הוולסים הנשפים וציד השועלים ביערות ופוליטיקה מורכבת מלאת תככים ורומן אמיתי כמו שרמן צריך להיות. לסיכום אהבתי מאד ובסוף הזלתי דמעה בשל מותה הטרגי של גיבורת הספור. אהבתי מאד וממליצה בכל לב לקרא.

שטויות במיץ עגבניות-חבל"ז (חבל על הזמן).

שטויות במיץ עגבניות-חבל"ז (חבל על הזמן).