פיליפ רות מתחיל במעין אוטוביוגרפיה עם דגשים חזקים על חיי היהודים בארה"ב בשנים שלאחר השפל הכלכלי הגדול.לדעתי רוב הפרטים בשלב זה הם אמיתות ודי מעניינות.בהמשך אנו נכנסים לעולם הדימיוני של הסופר שבו הוא ממשיך לתאר את חייו אך ברקע שינויים גדולים בפוליטיקה האמריקאית(לינדברג נבחר לנשיאות).כדי לחזק את סיפורו הוא משתמש בשמות אמיתיים של נושאי תפקידים רשמיים בתקופה המדוברת.לדעתי החלקים המשעממים היחידים בספר הם אלו המתארים בפרוטרוט אנשים שהיו באירועים מסויימים(למשל בהלוויתו של וינצ'ל).מטאפורה יפה בספר היא המקרה שהוא ,ילד צעיר התקוע בתוך חדר האמבטיה של שכניו ואין ביכולתו לצאת עד שמתברר שהדלת הייתה פתוחה כל הזמן רק תקועה במקצת.זה לדעתי,רמז לחוסר הנוחות של היהודים בארה"ב(לדעתי גם היום) בקשר לנאמנותם. העובדה שספר דימיוני בעליל המשתמש בהרבה תאריכים,מקומות ושמות אמיתיים מוסיף לספר את הרציפות הגורמת לעצור לבדוק מה אמיתי ומה בדיה... לדעתי הספר טוב מאוד.

פיליפ רות מתחיל במעין אוטוביוגרפיה עם דגשים חזקים על חיי היהודים בארה"ב בשנים שלאחר השפל הכלכלי הגדול.לדעתי רוב הפרטים בשלב זה הם אמיתות ודי מעניינות.בהמשך אנו נכנסים לעולם הדימיוני של הסופר שבו הוא ממשיך לתאר את חייו אך ברקע שינויים גדולים בפוליטיקה האמריקאית(לינדברג נבחר לנשיאות).כדי לחזק את סיפורו הוא משתמש בשמות אמיתיים של נושאי תפקידים רשמיים בתקופה המדוברת.לדעתי החלקים המשעממים היחידים בספר הם אלו המתארים בפרוטרוט אנשים שהיו באירועים מסויימים(למשל בהלוויתו של וינצ'ל).מטאפורה יפה בספר היא המקרה שהוא ,ילד צעיר התקוע בתוך חדר האמבטיה של שכניו ואין ביכולתו לצאת עד שמתברר שהדלת הייתה פתוחה כל הזמן רק תקועה במקצת.זה לדעתי,רמז לחוסר הנוחות של היהודים בארה"ב(לדעתי גם היום) בקשר לנאמנותם. העובדה שספר דימיוני בעליל המשתמש בהרבה תאריכים,מקומות ושמות אמיתיים מוסיף לספר את הרציפות הגורמת לעצור לבדוק מה אמיתי ומה בדיה... לדעתי הספר טוב מאוד.

מצויין!! קראתי את הספר לראשונה לפני כ25 שנה וכמובן שהוא נצרב בתוכי.לקראת יציאתו לאקרנים קראתי אותו שוב והרושם העז לא כהה לאורך השנים.ספר שכמעט ולא מתוארים המאורעות הקשים מהשואה אך בכל דף ודף ניתן להבין עד כמה הושפעו הדמויות מחוויותיהם הקשות.לדעתי,הסופר מוביל את הקורא ברכבת הרים של זכרונות קשים כשבשיאים הגבוהים, עוברים בנימי הקורא ממש רעד וחלחלה ,אצלי בכל אופן. אדם, נהנתן לכאורה,מתנהג ככל האדם ואף למעלה מכך.הוא מכיר את כל האמנים הגדולים ואת עבודותיהם ובקי בהנאות החיים כמו סיגרים ומשקאות טובים אבל ניכר בכל גחמה שלו שהמאורעות שהוא ראה ויותר מכך עשה לא יצאו מהוויתו ומלווים אותו בכל צעד וצעד.עם כל זאת,מתוך עמקי נפשו הפגועה הוא יודע שאם הוא יציל את הילד-כלב אולי מצוקתו תוקל.גם סיפורי הרקע ,של המאושפזים האחרים, חשובים לתוכן ומוסיפים נדבך של עצמה לצורה המאד ייחודית שבה בחר קניוק להביא את סיפור השואה. לדעתי ספר חובה!

לדעתי, נועה ירון כתבה את הספר משתי סיבות.הראשונה היא להסביר לכל חבריה מה עבר עליה שגרם לשינוי הגדול בחייה והשנייה היא לנסות לגרום לקורא שיעבור תהליך דומה. לרגע אחד לא טעיתי לחשוב שעלמה היא מישהי דימיונית כך שלא ברור לי למה השתמשה ירון בשם פיקטיבי אבל זה ממש לא משנה .הספר מספר בכנות ובפתיחות ובצורה שגרמה לי להבין את מניעיה לחזרה בתשובה(לא צריך להסכים איתה...). הספר לא גרם לי לאנטגוניזם שיכול היה לצוף בנושא כל כך טעון וכל שנותר הוא לאחל לה הצלחה בחייה החדשים.

ההכרות שלי עם אלכסנדר פן ושירתו הייתה מועטה.אמנם במשך השנים קראתי פה ושם על אופיו הסוער, על היותו רודף שמלות, על הרגלי השתייה שלו וכולי וכולי,גם הכרתי את השירים -'לא אני הוא האיש' ו-'וידוי,אך מעבר לכך לא הרבה.לפני כשנה הגיע לידי ספרון שירים שלו-'רחוב העצב החד סיטרי' והשירים מצאו חן בעיני ולכן כשראיתי את הביוגרפיה שלו- 'צבע החיים',מאת חגית הלפרין קניתי אותו.עלי להודות שהספר משך אותי לתוכו.הספר הוא יותר עבודת מחקר אך זה לא משנה ואולי נותן יותר עצמה לעובדות שהן כנראה באמת עובדות ולא השערות או דעות של אנשים.מעט מאוד ידוע על צעירותו וחגית הלפרין לא מנסה לכפות דעה מכל האפשרויות אלא מציגה לקורא ונותנת לו את האפשרות להחליט בעצמו.בספר אנו קוראים על מהלך חייו מילדותו המוקדמת והתנסותו הקשה,אך המרתקת שהשאירה בו חותם, בערבות השלג של צפון רוסיה ועד למותו כחצי בן אדם,(מפאת מחלתו הקשה עימה התמודד רוב חייו הבוגרים),באפריל 1972. כל חייו העדיף את השירה הלירית אך מתוקף עמידתו בצד הקומוניסטי של המפה הפוליטית תחילה חיבר שירים בעלי משמעות פוליטית מרצונו החופשי,אך עם הזמן אולץ לעשות זאת 'למען המפלגה'.הספר מלמד שהוא רצה להיות ולהזכר כמשורר ישראלי ולא משורר של מפלגה זו או אחרת ורק לקראת סוף חייו,החליט לפרוש מהבמה הפוליטית. היו בו עומק רב ושירתו מראה על לבטים קשים שעברו עליו בחייו(כמו למשל חשיפת מעשיו האמיתיים של 'שמש העמים' סטאלין),שבהם ניסה להיות משורר משפיע ובגלל השתייכותו הפוליטית השפיע על מעט מאוד קוראים.כרוב הקומוניסטים היה רחוק מאוד מהדת ואותי הפתיע לקרא שביקש לוויה יהודית יחד עם קריאת קדיש על קיברו.שלא יהיו ספקות,אני רחוק מהקומוניזם 'כרחוק מזרח ממערב' ובכל זאת לאחר קריאת הספר אני ממליץ הן על הספר והן על שירתו של אדם מרתק שנולד,ובשנותיו הראשונות גם גדל,בתנאים קשים מאוד וחלק גדול מחייו הבוגרים לחם בגבורה במחלת הסוכרת שגם אם אנו לא מזדהים עם עמדותיו, אי אפשר להתעלם מעצמת שיריו.נהניתי מאוד מהספר.

מי יכול שלא להתאהב במילנה שהיא "לא בת עשר ולא בת עשרים" ,אשה רפת שכל ,כנראה,העומדת בפני דילמה גדולה.סבתה עוברת מן העולם בנסיבות מסתוריות והכל נופל עליה שכן כל בני משפחתה המורחבת נמצאים ברחבי העולם בנופש.לאחר הלוויה היא מתחבאת בבית החרושת שהיה בבעלות משפחתה ועתה גרים בו משפחה מורחבת של מהגרים מאפריקה. כשמוצאים אותה המהגרים הם נוהגים כלפיה בחביבות ואף מתעקשים להסיע אותה חזרה לביתה אף שיש ברשותה רכב(כדי שלא תהיה לבד...)בן המשפחה הנבחר למשימה הוא אנטונינו האלמן שיש לו "אשה מתה וחברה חיה" אך כבר בשלב זה ניצתת האהבה. הספר כתוב בצורה יוצאת דופן עם הרבה הרבה פרטים קטנים על הנוף,מזג האוויר וכדומה ובמשך הקריאה ניראה שכל פרט מוסיף ליצירת האווירה המתאימה לכל סצינה. בסיפור יש עליות וירידות אך אני הרגשתי בכל שלב סימפטיה עמוקה למילנה.יש בספר טווח רחב מאוד של רגשות ופעולות אנושיים ,שליליים וחיוביים הבונים בצורה מאוד רגישה מבנה המוביל את הקורא לקראת השיאים הלא בהכרח צפויים. הספר מומלץ על ידי בחום.