קראתי פה את כול הביקורות אז זה עשה לי ממש חשק לכתוב בעצמי ביקורת קטנה/גדולה. גנבת הספרים הוא אחד הספרים הטובים והמרתקים שיצאו בשנים האחרונות, מכמה סיבות: הוא נותן לך זווית שונה על השואה- אתה זוכה לפגוש אנשים שכיבול במציאות אתה הייתה שונא אך זכית להכיר אותם, להתרגש איתם ולבכות איתם ולצחוק איתם מה שגרם לי לרחם עליהם מפני שגם להם היה קשה בתקופה הזו, אל עף שתמיד הזכרתי לעצמי שהם אנטישמים "משתפי פעולה" באיזשהו מובן אך לא יכלתי שלא להזדהות איתם. *זהירות ספויילר*: את האמת הכי כאב היה שרודי מת, ממש אהבתי אותו, הוא תמיד הצחיק אותי והאהבה שלו אל ליזל מאוד נגע לליבי כך שהמוות שלו בהחלט היה עצוב. עוד סיבה למה אהבתי את הספר: הספר הוא על השואה ואכן המוות מאוד עסוק בזמנים כאלה. מלאך המוות שמספר את נקודת מבטו על השואה ועל איך שהוא צריך לקחת את התפקיד שזה לוקח את נישמתם של האנשים ואין מישהו אחר שיחליף אותו. עם זאת אל אף הסכלתו אל בני האדם כדמות הכי אכזרית שיכולה להיות ושהסיבות לאכזריותה לפעמים לא נתפסת למי שרואה מהצד מה שבעצם גרם לי להבין עד כמה האדם הוחא דמות מורכבת אך הגורל שלה הוא שרירותי ובסופו של דבר וכולם מתים בסוף. אז נכון שאנו אכזריים אבל הספר מראה שיש לנו כמה רגעי חסד... אבל( וזה ווחאד אבל) הדברים שעציבנו אותי בעיקר היו: שמלאך המוות לפעמים התנהג כמו איזה ילד קטן וזה קצת עיצבן אותי. ועוד דבר שעיצבן אותי שיעני מלאך המוות היה מדבר על איזה משהו ואז היה אומר שהוא ירחיב על הנושא בהמשך וזה באמת עיצבן אותי. עוד משהו שהפריע לי היה הכתיבה של הסופר, לפעמים הכתיבה שלו לא מובנת בעליל, אולי בגלל שהוא נושא לעלות את רמת הכתיבה שלו, או שהוא חשב שזה ירתק את הקוראים אבל זה רק בילבל אותי( ועוד הידידה שלי רצתה שאני אקרא את הספר באנגלית). בשורה התחתונה: הספר מומלץ לכול אחד, גם אותי ההתחלה קצת שעממה אותי אבל אל תקנאו תמשיכו לקרוא ובסוף תשאבו לתוך הספר!!!

קודם כול הספר באמת טוב....אני אישית לא נוטר טינה לקולניס שבאמת בהשוואה לשנים האחרים נמצא בגבול של הבסדר.... דבר ראשון נראה לי שהאני האדם היחיד שחושה שהספר השני הכי טוב...נכון שהיא נכנסה לזירה עוד הפעם, אך באמת זה א היה צפוי, לפחות מבחינתי. בספר השני קטניס יור שקולה ויותר אסרטגית ויותר מעניינת, הספר הזה עלה בדרגה משמעותית בגלל שעון המוות הזה שאני חייב לציין שהוא גאוני. בסופו של דבר הספר השני נסגר במתח עוצר נשימה שלפי דעתי נכון היה לעשותו כך. הספר השלישי איכזב אותי מכמה סיבות: קודם כל באמת קטניס הפכה לדמות פחות מעניינת, חושבת על אותם הדברים כל הזמן, וכמובן שמאשימה את עצמה כול הזמן ומנסה להרוג את עצמה כול הזמן, היא דמות שמזכירה לי את בלה מדימדומים מהבחינה שהיא לא מוכנה שיעשו בשבילה דבר. התאכזבתי שהיא הפכה לעורבני חקיין שלא מעורר הערצה כלל , אומנם זה היה נכון לעשות אותה אנושית ומוכת הלם קרב, אך היא הפכה לבובה על חוטים( אומנם זה איזשהו מסר אני מנחש אל החברה שלנו שהיא בובה על חוטים) אך בכול זאת הדמות של העורבני החקיין כסמל המאבק לא עורר בי משהו. עוד דבר שהציק לי, המוות של פרים היה מיותר לחלוטין, הוא לא תרם לכלום, דווקא שהא התחילה להיפתח בספר הזה והראות מעצמה, זה נראה כאילו שקולניס סתם הרגה אותה כדי לעורר משהו אצל הקוראים, אך אני לא רואה איך זה תרם לספר. יותר מעדי מתים לטעמי( לא היה נחוץ). לא אהבתי איך שהיא בחרה לאחד את פיטה וקטניס, היא הייתה צריכה לעשות כך שהקטניס משתפת את גייל בהתלבטות שלה ואז בסופו של דבר מנשק אותה נשיקה אחרונה לשלום והוא זה שבוחר להיפרד ממנה למענה. לא אהבתי עוד משהו: איך זה שקטניס לא הוציאה את זעמה על סנואו בשאלות של למה עשיתיה את מה שעשית, הרסתה אותנו וכו'. רציתי וציפיתי לראות את קטניס הורגת את סנואו בקשת שלה, ונותנת נאום ניצחון( לפחות משהו ממנה) ואז הורגת את קוין. בשורה התחתונה אני הייתי כותב אחרת את הסוף: קטניס עם גייל ופיטה חודרים יחד לאחוזה, מנטרלים אותה, המורדים נכנסים לוקחים פיקוד ותופסים את סנואו ועושים לו משפט, אומרים לו כל מה שהם רצו להגיד לו, על זה שהוא אדם שפל ושהוא הרס את החיים לאנשים וכו, בסופו של דבר אני משלים עם האכזבה של קולניס כי בכול זאת אף אחת לא יכולהב לסיים ספר בצורה כל כך טובה כמו הסופרת של הראי פוטר, אולי באמת לא היה מזיק לה לקרוא מהארי פוטר וללמוד קצת איך לעשות דמיות בלתי נשכחות ודמות ראשית בלתי נשכחת, מעוררת חמלה והערצה.

קודם כול הספר באמת טוב....אני אישית לא נוטר טינה לקולניס שבאמת בהשוואה לשנים האחרים נמצא בגבול של הבסדר.... דבר ראשון נראה לי שהאני האדם היחיד שחושה שהספר השני הכי טוב...נכון שהיא נכנסה לזירה עוד הפעם, אך באמת זה א היה צפוי, לפחות מבחינתי. בספר השני קטניס יור שקולה ויותר אסרטגית ויותר מעניינת, הספר הזה עלה בדרגה משמעותית בגלל שעון המוות הזה שאני חייב לציין שהוא גאוני. בסופו של דבר הספר השני נסגר במתח עוצר נשימה שלפי דעתי נכון היה לעשותו כך. הספר השלישי איכזב אותי מכמה סיבות: קודם כל באמת קטניס הפכה לדמות פחות מעניינת, חושבת על אותם הדברים כל הזמן, וכמובן שמאשימה את עצמה כול הזמן ומנסה להרוג את עצמה כול הזמן, היא דמות שמזכירה לי את בלה מדימדומים מהבחינה שהיא לא מוכנה שיעשו בשבילה דבר. התאכזבתי שהיא הפכה לעורבני חקיין שלא מעורר הערצה כלל , אומנם זה היה נכון לעשות אותה אנושית ומוכת הלם קרב, אך היא הפכה לבובה על חוטים( אומנם זה איזשהו מסר אני מנחש אל החברה שלנו שהיא בובה על חוטים) אך בכול זאת הדמות של העורבני החקיין כסמל המאבק לא עורר בי משהו. עוד דבר שהציק לי, המוות של פרים היה מיותר לחלוטין, הוא לא תרם לכלום, דווקא שהא התחילה להיפתח בספר הזה והראות מעצמה, זה נראה כאילו שקולניס סתם הרגה אותה כדי לעורר משהו אצל הקוראים, אך אני לא רואה איך זה תרם לספר. יותר מעדי מתים לטעמי( לא היה נחוץ). לא אהבתי איך שהיא בחרה לאחד את פיטה וקטניס, היא הייתה צריכה לעשות כך שהקטניס משתפת את גייל בהתלבטות שלה ואז בסופו של דבר מנשק אותה נשיקה אחרונה לשלום והוא זה שבוחר להיפרד ממנה למענה. לא אהבתי עוד משהו: איך זה שקטניס לא הוציאה את זעמה על סנואו בשאלות של למה עשיתיה את מה שעשית, הרסתה אותנו וכו'. רציתי וציפיתי לראות את קטניס הורגת את סנואו בקשת שלה, ונותנת נאום ניצחון( לפחות משהו ממנה) ואז הורגת את קוין. בשורה התחתונה אני הייתי כותב אחרת את הסוף: קטניס עם גייל ופיטה חודרים יחד לאחוזה, מנטרלים אותה, המורדים נכנסים לוקחים פיקוד ותופסים את סנואו ועושים לו משפט, אומרים לו כל מה שהם רצו להגיד לו, על זה שהוא אדם שפל ושהוא הרס את החיים לאנשים וכו, בסופו של דבר אני משלים עם האכזבה של קולניס כי בכול זאת אף אחת לא יכולהב לסיים ספר בצורה כל כך טובה כמו הסופרת של הראי פוטר, אולי באמת לא היה מזיק לה לקרוא מהארי פוטר וללמוד קצת איך לעשות דמיות בלתי נשכחות ודמות ראשית בלתי נשכחת, מעוררת חמלה והערצה.

קראתי פה את כול הביקורות אז זה עשה לי ממש חשק לכתוב בעצמי ביקורת קטנה/גדולה. גנבת הספרים הוא אחד הספרים הטובים והמרתקים שיצאו בשנים האחרונות, מכמה סיבות: הוא נותן לך זווית שונה על השואה- אתה זוכה לפגוש אנשים שכיבול במציאות אתה הייתה שונא אך זכית להכיר אותם, להתרגש איתם ולבכות איתם ולצחוק איתם מה שגרם לי לרחם עליהם מפני שגם להם היה קשה בתקופה הזו, אל עף שתמיד הזכרתי לעצמי שהם אנטישמים "משתפי פעולה" באיזשהו מובן אך לא יכלתי שלא להזדהות איתם. *זהירות ספויילר*: את האמת הכי כאב היה שרודי מת, ממש אהבתי אותו, הוא תמיד הצחיק אותי והאהבה שלו אל ליזל מאוד נגע לליבי כך שהמוות שלו בהחלט היה עצוב. עוד סיבה למה אהבתי את הספר: הספר הוא על השואה ואכן המוות מאוד עסוק בזמנים כאלה. מלאך המוות שמספר את נקודת מבטו על השואה ועל איך שהוא צריך לקחת את התפקיד שזה לוקח את נישמתם של האנשים ואין מישהו אחר שיחליף אותו. עם זאת אל אף הסכלתו אל בני האדם כדמות הכי אכזרית שיכולה להיות ושהסיבות לאכזריותה לפעמים לא נתפסת למי שרואה מהצד מה שבעצם גרם לי להבין עד כמה האדם הוחא דמות מורכבת אך הגורל שלה הוא שרירותי ובסופו של דבר וכולם מתים בסוף. אז נכון שאנו אכזריים אבל הספר מראה שיש לנו כמה רגעי חסד... אבל( וזה ווחאד אבל) הדברים שעציבנו אותי בעיקר היו: שמלאך המוות לפעמים התנהג כמו איזה ילד קטן וזה קצת עיצבן אותי. ועוד דבר שעיצבן אותי שיעני מלאך המוות היה מדבר על איזה משהו ואז היה אומר שהוא ירחיב על הנושא בהמשך וזה באמת עיצבן אותי. עוד משהו שהפריע לי היה הכתיבה של הסופר, לפעמים הכתיבה שלו לא מובנת בעליל, אולי בגלל שהוא נושא לעלות את רמת הכתיבה שלו, או שהוא חשב שזה ירתק את הקוראים אבל זה רק בילבל אותי( ועוד הידידה שלי רצתה שאני אקרא את הספר באנגלית). בשורה התחתונה: הספר מומלץ לכול אחד, גם אותי ההתחלה קצת שעממה אותי אבל אל תקנאו תמשיכו לקרוא ובסוף תשאבו לתוך הספר!!!

קראתי פה את כול הביקורות אז זה עשה לי ממש חשק לכתוב בעצמי ביקורת קטנה/גדולה. גנבת הספרים הוא אחד הספרים הטובים והמרתקים שיצאו בשנים האחרונות, מכמה סיבות: הוא נותן לך זווית שונה על השואה- אתה זוכה לפגוש אנשים שכיבול במציאות אתה הייתה שונא אך זכית להכיר אותם, להתרגש איתם ולבכות איתם ולצחוק איתם מה שגרם לי לרחם עליהם מפני שגם להם היה קשה בתקופה הזו, אל עף שתמיד הזכרתי לעצמי שהם אנטישמים "משתפי פעולה" באיזשהו מובן אך לא יכלתי שלא להזדהות איתם. *זהירות ספויילר*: את האמת הכי כאב היה שרודי מת, ממש אהבתי אותו, הוא תמיד הצחיק אותי והאהבה שלו אל ליזל מאוד נגע לליבי כך שהמוות שלו בהחלט היה עצוב. עוד סיבה למה אהבתי את הספר: הספר הוא על השואה ואכן המוות מאוד עסוק בזמנים כאלה. מלאך המוות שמספר את נקודת מבטו על השואה ועל איך שהוא צריך לקחת את התפקיד שזה לוקח את נישמתם של האנשים ואין מישהו אחר שיחליף אותו. עם זאת אל אף הסכלתו אל בני האדם כדמות הכי אכזרית שיכולה להיות ושהסיבות לאכזריותה לפעמים לא נתפסת למי שרואה מהצד מה שבעצם גרם לי להבין עד כמה האדם הוחא דמות מורכבת אך הגורל שלה הוא שרירותי ובסופו של דבר וכולם מתים בסוף. אז נכון שאנו אכזריים אבל הספר מראה שיש לנו כמה רגעי חסד... אבל( וזה ווחאד אבל) הדברים שעציבנו אותי בעיקר היו: שמלאך המוות לפעמים התנהג כמו איזה ילד קטן וזה קצת עיצבן אותי. ועוד דבר שעיצבן אותי שיעני מלאך המוות היה מדבר על איזה משהו ואז היה אומר שהוא ירחיב על הנושא בהמשך וזה באמת עיצבן אותי. עוד משהו שהפריע לי היה הכתיבה של הסופר, לפעמים הכתיבה שלו לא מובנת בעליל, אולי בגלל שהוא נושא לעלות את רמת הכתיבה שלו, או שהוא חשב שזה ירתק את הקוראים אבל זה רק בילבל אותי( ועוד הידידה שלי רצתה שאני אקרא את הספר באנגלית). בשורה התחתונה: הספר מומלץ לכול אחד, גם אותי ההתחלה קצת שעממה אותי אבל אל תקנאו תמשיכו לקרוא ובסוף תשאבו לתוך הספר!!!

קראתי פה את כול הביקורות אז זה עשה לי ממש חשק לכתוב בעצמי ביקורת קטנה/גדולה. גנבת הספרים הוא אחד הספרים הטובים והמרתקים שיצאו בשנים האחרונות, מכמה סיבות: הוא נותן לך זווית שונה על השואה- אתה זוכה לפגוש אנשים שכיבול במציאות אתה הייתה שונא אך זכית להכיר אותם, להתרגש איתם ולבכות איתם ולצחוק איתם מה שגרם לי לרחם עליהם מפני שגם להם היה קשה בתקופה הזו, אל עף שתמיד הזכרתי לעצמי שהם אנטישמים "משתפי פעולה" באיזשהו מובן אך לא יכלתי שלא להזדהות איתם. *זהירות ספויילר*: את האמת הכי כאב היה שרודי מת, ממש אהבתי אותו, הוא תמיד הצחיק אותי והאהבה שלו אל ליזל מאוד נגע לליבי כך שהמוות שלו בהחלט היה עצוב. עוד סיבה למה אהבתי את הספר: הספר הוא על השואה ואכן המוות מאוד עסוק בזמנים כאלה. מלאך המוות שמספר את נקודת מבטו על השואה ועל איך שהוא צריך לקחת את התפקיד שזה לוקח את נישמתם של האנשים ואין מישהו אחר שיחליף אותו. עם זאת אל אף הסכלתו אל בני האדם כדמות הכי אכזרית שיכולה להיות ושהסיבות לאכזריותה לפעמים לא נתפסת למי שרואה מהצד מה שבעצם גרם לי להבין עד כמה האדם הוחא דמות מורכבת אך הגורל שלה הוא שרירותי ובסופו של דבר וכולם מתים בסוף. אז נכון שאנו אכזריים אבל הספר מראה שיש לנו כמה רגעי חסד... אבל( וזה ווחאד אבל) הדברים שעציבנו אותי בעיקר היו: שמלאך המוות לפעמים התנהג כמו איזה ילד קטן וזה קצת עיצבן אותי. ועוד דבר שעיצבן אותי שיעני מלאך המוות היה מדבר על איזה משהו ואז היה אומר שהוא ירחיב על הנושא בהמשך וזה באמת עיצבן אותי. עוד משהו שהפריע לי היה הכתיבה של הסופר, לפעמים הכתיבה שלו לא מובנת בעליל, אולי בגלל שהוא נושא לעלות את רמת הכתיבה שלו, או שהוא חשב שזה ירתק את הקוראים אבל זה רק בילבל אותי( ועוד הידידה שלי רצתה שאני אקרא את הספר באנגלית). בשורה התחתונה: הספר מומלץ לכול אחד, גם אותי ההתחלה קצת שעממה אותי אבל אל תקנאו תמשיכו לקרוא ובסוף תשאבו לתוך הספר!!!