לקרוא ולהתמוגג! אינני מדבר על השירים עצמם, שתפארתם במקומה מונחת, אלא על חלקו הראשון של הספר, שבעיקר אליו כיוונתי את קריאת ההתפעלות שלי. חבל שהקרדיט למתרגם שמעון בוזגלו ניתן כאן באתר באותיות של טל ומטר, שכן חלקו בספר איננו רק בתרגומו. בוזגלו מוליך אותנו בסיור מודרך בנתיב ההיסטורי שלאורכו נתגלו, נמצאו, נחשפו וחוברו יחדיו קטעי יצירתה של המשוררת המקסימה והמרתקת הזאת. השירים, או בעצם קטעי השירים ושברי השירים (פרגמנטים, בשפת הספפולוגים) לוקטו לתצורתם דהיום בתהליך דומה לזה שנעשה על ידי הארכיאולוגים: בכל פעם שנתגלו באופן כלשהו קטעי שירה או שברי שורות או מספר מלים, בין אם על גבי פפירוס מרקיב, קרוע ומחוק, ובין אם במעמקי כתביו של כותב אחר אשר השתמש בהם כציטטה, ישבו המומחים וניסו לחבר את שבר החרס הזה אל הכד החסר, כלומר אל שברי השורות שכבר היו מוכרים, וכל זאת תוך התבוננות מעמיקה בסגנון, בריתמיקה, בנושא, עם הרבה דמיון ועם הרבה חוש (וגם עם הרבה ניחוש). התהליך מסופר על ידי בוזגלו בקצרה (למען האמת, בקצרה מדי, לטעמי...) בתמציתיות, כאילו רצה לשמר את אוירת הסיגנון המינורי והמרוכז של שירת ספפו לאורך כל הספר. פה ושם הוא מבליח עם הגיג קצר משלו על שירת ספפו ועל השירה בכלל. להלן אחת מההבלחות האלו:
"פעמים, כשאני עובר על השורות הבודדות ואפילו על המילים הבודדות בשיריה של ספפו, ובשירי המשוררים היוונים הקדמונים בכלל, אינני בטוח שאני רוצה לדעת מה היה כתוב לפני ו/או אחרי. למען האמת, אין לי שאיפה שהשיר המלא יתגלה. פעמים, כשאני עובר על הפרגמנטים הקצרצרים האלה, אני חושב שהזמן הוא עורך נפלא, ויותר מכך, משורר נפלא. הצלילות המהממת - ממש כך - של המלים הבודדות ממלאה אותן פתאום, או אולי מחזירה להן, איזו עוצמה לא מוכרת, מנערת. פתאום נעצרים על המילה היחידה, שומעים ולא מאמינים כמה חיים יש בתוכה. ונדמה שבני אדם, אז והיום, מפטפטים כל כך הרבה עד שקוברים את המילה, וככל שמפטפטים יותר, קוברים אותה עמוק יותר. הפרוזה, נדמה לי, היא הדוגמה המובהקת ביותר לכך."
כמו שאמרתי בראשית דברי, להתמוגג. לא כך?
