חמדת•לפני 15 שניםנחמד ויפה שאת כותבת באתר מלונדון .אבל - הוואוו אינו מספיקעל הביקורת של NikiTheBookWorm על הסיפור המדהים על אדולפוס טיפס מאת מייקל מורפורגו
אבני הכוחאשכר ארבליך-בריפמןקראתי את הסדרה בכיתה ה' ונהנתי מכל רגע. סדרה סוחפת ומדהימה שנקראת בנשימה אחת. מומלץ לכל ילד\ה שאוהבים לקרוא!
ערפד חנאן כותב יומןטים קולינסהתאכזבתי. סוגי הספרים האהובים עליי ביותר הם יומנים, וספרים על ערפדים. וכשראיתי את הספר הזה פשוט לא האמנתי!. קראתי את התקציר בהתלהבות והיה רשום בו כמה שהספר מצחיק עד דמעות וכו' וכו' וכו'. התחלתי לקרוא, וקראתי וקראתי. חשבתי שהוא השתפר וככה קראתי עד העמוד האחרון. ולא, הוא לא השתפר. לפי דעתי הוא לא מצחיק בכלל. הוא בכלל לא כמו שציפיתי שיהיה. פשוט ספר טיפשי להעברת הזמן, לא הייתי ממליצה עליו.
לראות בעיניים עצומותענת ישראליזה אחד הספרים הראשונים האמיתיים שקראתי. השאלתי אותו מהספרייה בבית הספר. וקראתי אותו בנשימה אחת. אני פשוט לא יכולה לתאר במילים כמה שהספר הזה מדהים. מומלץ מאוד.
מרק שבורג'ני ולנטייןספר כל כך סוחף ומרגש. הוא מסוג הספרים שאני יכולה לקרוא שוב ושוב ולעולם לא ימאס לי. בין הספרים האהובים עליי כמובן ^^
אל תקראו לי חירותנגה מרון0איזו סידרת ספרים מדהימה!!! אני אהבתי אותה נורא! אני למדתי כל כך הרבה על ההיסטוריה של מדינת ישראל בזכות הספרים האלה. לימור מוצאת את יומניה של סבתה חירות אשר נפטרה, שאותם היא ניהלה כאשר היתה בגילה של נכדתה. ביומנים לימור קוראת על חייה של סבתה בפנימיה, על התקופה הקשה בישראל שהיתה אז, על געגועיה של חירות אל אימה וכך גם על הבחור שאותו כל כך אהבה ששמו עמוס, ושלמרות אהבתם העצומה זה כלפי זו הם לא התחתנו. היומנים עוזרים ללימור להכיר את סבתה ולהכיר את עצמה. הם עוזרים לה בקשיים הרבים שבהם היא נתקלת בחייה. כאשר לימור מסיימת לקרוא את כל יומניה של סבתה, היא מוצאת את עמוס שכבר הזדקן והוא נותן לה את יומניו. ולימור קוראת אותם בשקיקה. הסידרה הזאת תרמה לי ולידע שלי מאוד, היא השפיעה עלי ושינתה בי כמה דברים. כל ספר וספר בסידרה המהממת הזאת גרם לי להתאהב. עוד לא יצא לי לקרוא סידרת ספרים מעניינת ונהדרת כמו זו. אני מאוד ממליצה לכולם לקרוא את הסידרה הזאת.
אני כריסטיאנה פ.קאי הרמן0עוד לא יצא לי לקרוא ספר קשה כל כך, ובנושא שכזה. הייתי המומה מכל הזוועות שעברה כריסטיאנה בחייה, והכל בגלל הדבר הנורא הזה שנקרא סמים. במהלך הקריאה, ניסיתי איכשהו להתחבר לכריסטיאנה ולהבין מדוע היא החלה להזריק לעצמה הרואין. חשבתי שאולי זה בגלל אביה שהיכה אותה כאשר היתה עוד קטנה, אולי זה בגלל אמה והחבר שלה שלא התייחס אליה בכבוד, או שאולי הכל בגלל דטלף שאותו היא כל כך אהבה ושהחל עם כל סיפור ההרואין עוד לפניה. כעסתי על כריסטיאנה בכל פעם שהיא ניסתה להיגמל מההרואין, וחזרה אליו שוב. כל כך כעסתי שהיא לא מוצאת בעצמה את הכח להיגמל ממנו סופית, חשבתי שאולי היא פשוט בעלת אופי מאוד חלש. אם היא היתה חזקה מבחינת אופי, היא לא היתה חוזרת להרואין כל פעם מחדש. זה כאילו שההרואין משך אותה אליו בעצמו, גרם לה לחשוב שהוא יכול לעזור לה במצבים שבהם היא מרגישה רע. רציתי להיות שם לידה, ולעצור אותה בכל פעם שעלתה לה המחשבה להזריק לעצמה הרואין. לא יכולתי להבין למה כריסטיאנה כל כך אהבה את דטלף, הוא היה חלש יותר ממנה, הוא בכלל לא היה מסוגל להיגמל, יותר נכון הוא לא רצה להיגמל. דווקא בגללו כריסטאינה חזרה כל פעם אל ההרואין, אחרי אותם ימים שהיא ניסתה להתנקות ממנו. כמה כאב לי על כריסטיאנה, כמה ריחמתי עליה שהיא נאלצה לעסוק בזנות כדי להשיג כסף בשביל ההרואין. ההרואין שבכלל לא היה שווה את זה שהיא תשפיל את עצמה ככה ותמכור את גופה בזול.
משחקי הרעבסוזן קולינס0אני שונאת את הספר הזה! בגללו,ורק בגללו.הלכתי לישון בשלוש בלילה. ורק בגללו קיבלתי 70 בהסטוריה כי לא למדתי.ורק בגללו אני במתח נוראי כבר המון זמן! למה? למה סוזן קולינס היתה חייבת ליצור יצירה כל כך מדהימה??? מצד שני...אם היא לא הייתה כותבת לא הייתי קרואת את הספר המדהים מדהים הזה. כולם לחנות ספרים/ספרייה/חבר להשאלה עכשיו ומייד!!!