ביקורת ספרותית על אל תקראו לי חירות מאת נגה מרון
ספר מעולה

---

איזו סידרת ספרים מדהימה!!! אני אהבתי אותה נורא! אני למדתי כל כך הרבה על ההיסטוריה של מדינת ישראל בזכות הספרים האלה.
לימור מוצאת את יומניה של סבתה חירות אשר נפטרה, שאותם היא ניהלה כאשר היתה בגילה של נכדתה. ביומנים לימור קוראת על חייה של סבתה בפנימיה, על התקופה הקשה בישראל שהיתה אז, על געגועיה של חירות אל אימה וכך גם על הבחור שאותו כל כך אהבה ששמו עמוס, ושלמרות אהבתם העצומה זה כלפי זו הם לא התחתנו. היומנים עוזרים ללימור להכיר את סבתה ולהכיר את עצמה. הם עוזרים לה בקשיים הרבים שבהם היא נתקלת בחייה.
כאשר לימור מסיימת לקרוא את כל יומניה של סבתה, היא מוצאת את עמוס שכבר הזדקן והוא נותן לה את יומניו. ולימור קוראת אותם בשקיקה.
הסידרה הזאת תרמה לי ולידע שלי מאוד, היא השפיעה עלי ושינתה בי כמה דברים. כל ספר וספר בסידרה המהממת הזאת גרם לי להתאהב. עוד לא יצא לי לקרוא סידרת ספרים מעניינת ונהדרת כמו זו.
אני מאוד ממליצה לכולם לקרוא את הסידרה הזאת.

» ביקורות נוספות של לינוש :)
» ביקורות נוספות על אל תקראו לי חירות