אן

בת מהמקום שממנו באה השלווה

יש לי שתי אהבות בחיים. אנימות יפניות וספרים.
ולא. לא אכפת לי מה חושבים. ככה אני.

לפעמים אני חושבת שאנחנו חיים בספר אחד גדול. וכמו בכל ספר יש את הסופר.

הסופר שמחליט לאן כל אחד ילך, למי יקרה אסון ולמי נס, מי ישמח ומי יהיה בדיכאון.

מי יאהב ומי ישנא.
מי יאמין ומי לא.
מי מואר ומי חשוך.

ו-, מכייון שאנחנטו עדיין חיים ועדיין יש עולם-

הספר עדיין בכתיבה.

וציך רק לחכות שהספר יסתיים ויצא לאור.
♥

קצת עליי, למרות שלא נראה לי שזה יעניין מישהו-

אני אוהבת מאוד, כמו שהבנתם, לקרוא.

אני אוהבת לשיר.
אני אוהבת לכתוב.

אני אוהבת לכתוב 'מישו' במקום מישהו. זה חמודי כזה (:

אני לא אוהבת לספר על עצמי דברים. אבל אני הולכת להמשיך לסבול.
אני אוהבת מאוד מאוד את הסדרה 'פרסי ג'קסון' וההמשכים שלו.

ואני לא מבינה את כל אלה שאוהבות את ניקו.

אולי אני לא מבינה אתכן בגלל שאני חושבת שליאו שולט. (קליפסו תמותי. שונאת אותך)

אני לא יודעת למה אבל אני רוצה ללמוד יפנית. אולי אני סתם מוזרה (:

וזהו, בעצם. אין הרבה עליי.

אולי אני אכתוב קטע ואפרסם אותו כאן.

אולי.

+ עקוב אחרי

» מדף הדירוגים

דף המעקב של אן