ווואו.
מה אפשר להגיד על הספר הזה?
נוראי/ איום/ מטומטם ....

300+ עמודים לקח עד שהם נפגשו וגם כשזה קרה זה היה פטטי, דפוק ועוד..
הכתיבה לא משהו בכלל וסיפור האהבה המגולל בספר ממש לא מיוחד.

והדמות הראשית: כמה מושלמות יש בילדה אחת?????
היא מושלמת,חכמה,יפה,עדינה,כולם מחזרים אחריה והיא מצליחה בכל.

קיצר, :O
ספר רע מאוד.

אני לא יודעת מה עשיתי לאנשי הוצאות הספרים הגדולות, אבל כנראה שזה היה מספיק חמור כדי להתנקם בי ולשלוח לעברי מפולת של ספרים גרועים. אולי זה כי החזרתי ספרים לספרייה באיחור של חצי שנה? או בגלל שבטעות שפכתי קפה על הספר של אמא? בכל מקרה, כנראה שהם החליטו שנמאס להם ושהגיע הזמן לנקמה.
והו, הם נוקמים.
אז לביקורת....

האמת היא, שחום לא ספר גרוע בכלל. הרעיון שלו בעל פוטנציאל אדיר!! שנים שחיכיתי שמישהו ירים את הכפפה ויאחד בין שני תקופות.... הרעיון של מישהו שנוסע בזמן מהימים שלנו אל מאות שנים אחורה לא חדש בכלל. (דוקטור הו, אינויאשה, והעיבוד החדש לגאווה ודעה קדומה). וגם הרעיון של סיפור אהבה בין שני אנשים ששייכים לחלקי זמן שונים לא כזה חדש.
ולכן אין לי בעיה עם חוסר מקוריות, כל עוד הוא מבוצע היטב.
אבל כל הספר הוא פשוט תוצר של תכנון לא טוב.
והנה הדברים שגרמו לספר הזה להיות אכזבה גדולה ולא קריאה עבורי:
1) הדמויות נתקלות זו בזו רק אחרי 250 עמודים.. ממש לקראת הסוף. כלומר עד אז הקורא נחשף לשני סיפורים החיים שלהם מנק מבט שונות. ואין לי שום בעיה עם לקרוא קצת על החיים שלהם לפני הפגישה, אבל 250 עמודים?!??!
2) הסיפור כתוב משתי נקודות מבט שונות. אווה וסתוס. אבל אצל אווה אנחנו קוראים את זה מנק מבט אישית,ואילו אצל סתוס זה בגוף שלישי. זה לא ברור בכלל! או שהוא נותנת לנו את הנק' מבט האישיות של שתי הדמויות, או של אף אחת מהן!!!
3) העלילה של אווה ממש לא מעניינת וקצת נמרחת, אירועים חוזרים על עצמם ולפעמים זה פשוט מעצבן.
4) התיאורים של שנת 152 לספירה ממש דלים, כאילו רואים שלסופר אין קשר בכלל למקום הזה והוא נאבק עם עצמו כדי לתאר את זה.

למה?? למה??
מישהו מוכן להסביר לי למה אנשים כותבים ספרים כאלה? ואני לא מזלזלת- אבל באמת! זה ספר פשוטה(סליחה)נוראי. הוא יותר גרוע מלנצח, שזה שיא השפל. הוא יותר גרוע מעשרות ספרים שאי פעם כתבתי עליהם ביקורת עוקצת. הוא הספר הכי גרוע שקראתי בכלל! אנשים יגידו שאני מגזימה, אבל באמת- אין בו אפילו ניצוץ של משהו טוב. ואני מצטערת, אין אפילו רמז לפונטציאל כלשהו. למה אנשים בכלל טורחים לכתוב ספרים כאלה?!?
אני יודעת שהביקורת שלי זועמת. אבל זה פשוט מגיע לספר הזה. עם שפה כל כך רדודה בלי שמץ של ייחודיות, חוסר מקוריות מדהים כי כבר ביצעו את הרעיון הזה כל כך הרבה פעמים (או לפחות משהו דומה, וד"א בצורה הרבה יותר טובה), דמויות שמתחשק לך להעיף להן סטירה מרוב השטיחות שלהן וחוסר עמוק כלשהו, רדידות לאורך הספר כולו, סיפור אהבה שהוא אומנם לא ממש דביק אבל כל כך- כל כך- משעמם. כן, הספר הזה היה פשוט משעמם. משעמם לקרוא אותו, משעמם לבהות בו, משעמם לאכול אותו, משעמם לנסות ללכת איתו על הראש כמו כד הודי, משעמם!!! וזה הפגם הכי גדול של הספר. הייתי מוכנה לאכול אותו (תרתי משמע) למרות הרדידות שלו ולמרות חוסר העמוק ולמרות הבעיה עם הגופים (מה שדניאל ציינה, ואני לגמרי מסכימה איתה) למרות הכתיבה ולמרות כל הפגמים שבו אם היה בו שמץ של עניין. אבל לא!!
הרעיון הזה היה יכול להיות מבוצע כל כך הרבה יותר טוב על ידי מישהו אחר, שהיה מכניס בו קצת עניין. אבל במקום זה- מצאתי את עצמי מדלגת על פרקים שלמים, מאבדת כל סוג של קשר עם הדמויות (לא זכרתי בכלל את השמות שלהן חוץ משתי הדמויות הראשיות) , מאבדת את העלילה, את הרעיון שלה, ומדלגת במהירות רק כדי לקרוא את הסוף שגם היה צפוי כל כך שזה כואב (אני יודעת שהסופר בנה את זה לאורך כל הספר אבל זה היה מובן מאליו!!) וגם משעמם עד מוות.
ועל כל זה, בזבזתי שלוש שעות! כי הספר- אתם לא תאמינו- נמרח על גבי משהו כמו 300 עמודים! צריך לתת לסופר (או סופרת? מה אני אמורה להבין מהשם די?) פרס על המריחות האלה!