"היום שאחרי המשבר" אינו ספר שנכנס לקטגורית ספרי הקלאסיקות למיניהם, אינו עב כרס במיוחד וכריכתו אולי איננה מרשימה אבל לטעמי רואה את ההכרחיות להביאו לכאן.

כבר שוחחתי אודותיו מעט ב"קבוצת קשקשת" המקשקשת את דיוניה ברצינות רבה, ומכיוון שנמצאים אנחנו בפיתחה של שנת לימודים חדשה רואה את הספר ראוי לתשומת לב מיוחדת...
אלי וינוקור הוא דוקטורנט במדעי הרוח שעשה לימודיו באוניברסיטת ת"א, ומהכרות מעמיקה יודעת שמדובר באדם מבין עניין בתחום ובתחומים נוספים.

את המערכת החברתית הראויה הוא מדמה לגוף האדם. "תשאלו כל רופא מה גורם לגוף האדם לשמור על בריאות תקינה, והתשובה שלו תהיה: שתוף פעולה והרמוניה בין כל התאים. לא תמצאו אף תא שאומר לחבריו "טוב חברה לא בא לי לעבוד עכשיו". להיפך, כדי לשמור על בריאות הגוף כל תא פועל למען המערכת כולה, גם אם זה בא לפעמים על חשבונו האישי."

ומה איתנו? עוד כסף, עוד נכסים, אז מה אם זה בא על חשבון אחרים? אז איפה פה בדיוק היחסים ההדדיים?, מה היה קורה אילו תא מסויים בגופנו היה מחליט לדאוג לעצמו בלבד, לקחת כל מה שרק יוכל ולא להתחשב באף אחד? בשפה המקצועית היינו קוראים לו "תא סרטני". כשאדם פועל לטובתו האישית ומתעלם מטובת הכלל, הוא הופך לתא סרטני וגורם הרבה מאד צרות לכולנו ולעצמו...

אלי וינוקור כתב את הספר כדי לעזור לנו להבין את התקופה הקשה בה אנו חיים. הספר מדבר על הסיבות לכשלון שלנו כמעט בכל תחומי החיים. בכלכלה, בפוליטיקה, בבריאות והנושא שעליו כבר ספרתי מעט בקיר הדיונים של קשקשת- נושא החינוך והאווירה העכורה השוררת בבתי הספר...

מערכת החינוך מדרבנת את התלמיד להצליח לבד. ככל שהציונים גבוהים יותר כך גבוה יותר המעמד החברתי של התלמיד, לפחות בעיני המערכת. המערכת לא מסתפקת בבחינת הביצועים האישיים של התלמיד אלא בוחנת אותו גם ביחס לתלמידים האחרים. הדבר הזה גורם לתלמידים לא רק לרצות להצליח אלא באופן בלתי נמנע לקוות שהחברים לספסל הלימודים יכשלו. והגישה הזו שמושרשת בהם עוד מילדות ואחראית בין היתר גם למשבר שאנחנו חווים היום תמשיך ותלווה אותם כל חייהם.

והציטוט הנבחר: " אם אנחנו רוצים שיצמח כאן דור אחר, במקום לתת לילדים להתפתח כאינדוידואלים שלא רואים שום דבר מלבד הצלחה אישית, צריך להפוך את הכתה למיני חברה שבה כל תלמיד מבין ומרגיש את הרווח שלו מכך שהוא תורם להצלחת הקבוצה כולה. כך אפשר במקום ציונים אישיים אולי להתחיל לתת תרגילים, משימות וציונים לכתה כולה ולאפשר לכל אחד מהתלמידים לתרום לציון הכללי בתחום שבו הוא מסוגל לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר. כך כל תלמיד ירגיש שיש לו תפקיד ומקום מיוחד בהצלחה הכללית".

הכתה של היום מתוארת בספר כאוסף אקראי של תלמידים שמתחרים זה בזה. הכתה אמורה להיות כמו משפחה קטנה שבה כולם מרגישים קשורים ותלויים בכולם.

והמחנך? חוכמתו טמונה ביכולת שלו לבנות מכיתתו חברת ילדים שתשפיע לטובה על כל אחד מהחברים בה בשעה שהוא עצמו ישאר מאחורי הקלעים. גישה כזו לחינוך תהפוך אותו לדמות משמעותית בהרבה בעיני הילדים. רק שלא בשל הכוחנות והנסיון להשתלט עליהם, אלא בזכות חוכמת החיים שלו והכלים שהוא נותן להם לחיים והאהבה והאכפתיות שהוא משדר להם...

במקום לבזבז את הזמן על אמצעי ענישה וכפייה צריך להעביר את השרביט לילדים עצמם, רק לפקוח עיניים ולכוון מלמעלה או מהצד. כולם יודעים איזו חשיבות הילדים מייחסים לחברה שלהם בגיל הזה ולכן אין ספק שאם נפעל מכיוון הילדים התוצאות תהיינה מועילות בהרבה.

רק תארו לכם שמגיל צעיר הילד שלכם ילמד בצורה המוחשית ביותר שפעולות שפוגעות בחברה פוגעות בו ופעולות שעוזרות לחברה משתלמות לו מאד וזוכות להערכה.

ילדים מטבעם אוהבים ללמוד. הלימוד הוא החלק המהנה בחייהם. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להראות להם את הכיוון הנכון והם יובילו אותנו אחריהם.

אלי וינוקור לא מתעלם מהנקודה החשובה והידועה האומרת שעם כל הכבוד לבית הספר החינוך מתחיל מהבית ומדוגמא אישית. אם לא ניתן גיבוי בבית כל ההשקעה לשיפור בבי"ס תרד לטמיון. אי לכך מציין שכאשר ילדים חוזרים מבי"ס רצוי לדבר איתם על מה שלמדו ולחזק אותם כשהם עושים פעולה לטובת החברה.

היום הילד מבלה את רוב זמנו מול מסך המחשב או הטלביזיה. התוכן שמשודר מעצב את התנהגות ילדינו . כהורים חייבים לדרוש ולפעול לשינוי התכנים. התנגדות חברתית גדולה מספיק יכולה לחולל פלאים.

והנקודה האחרונה החביבה המועלית בספר בתחום החינוך הוא הרחוב הישראלי שלנו או על פי הפסיכולוגיה הסביבה. אנחנו יכולים לדבר בלי סוף על הצורך להיות טובים ונחמדים, אבל הם ימשיכו להרגיש שאלו מילים ריקות אם לא נראה להם דוגמא אישית. אנחנו חייבים לשנות את היחס שלנו אחד לשני אם לא לטובתנו אז לפחות לטובת הילדים.

"ספר סוחף שהפתרונות המוצעים בו פונים לכל אדם ומאפשרים לכל אחד לקחת חלק בשיפור המצב החברתי הגלובלי"
ד"ר יצחק אוריון, ראש התכנית האקדמית ללימודי פיזיקה רפואית באוניברסיטת בן גוריון

"היום שאחרי המשבר..."רצוף תבונה ואהבת האדם"
גדעון רייכר, עיתונאי, שדרן רדיו ומרצה.

ספר שכדאי לקרוא כדי להבין מה העיקר ומה הטפל בחיינו וכיצד ניתן לשפר את החברה ולהפוך אותנו לבני אדם - דוגמא לדור העתיד...