לקח לי די הרבה זמן (13 שנים בעצם, מאז יציאת הספר הראשון) עד שהחלטתי שאני רוצה לבדוק בעצמי - על מה כל הרעש... אז ככה:(אני אנסה להתמקד בספר האחרון)

אני ממש מצטער שלא קראתי את הסדרה הרבה לפני - באמת שלא האמנתי שאני אהנה עד כדי כך משבעת הספרים המופלאים האלו שפשוט היו רקומים אחד בשני בצורה כל כך קסומה, תרתי-משמע!
היו ספרים טובים וכאלה פחות (לדעתי, הרביעי והשישי הם ה-כותרים של הסידרה כולה).

ג'יי.קיי.רולינג אמרה, שכשהיא כתבה את הספר הראשון, בראשה כבר היו מוכנים כל הספרים אחריו,ובמהלך כל הסידרה היא לא מפסיקה לספק הוכחות לכך - כל הפיתרונות לחידות מהספר הראשון נפרסו אחד אחרי השני בהמלך כל הסידרה בצורה גאונית ובונת מתח שפשוט השאירה אותי לפעמים עד השעות המאוחרות של הלילה- עד ה- Grand Finale.

בקשר ללסוף המיוחל - קשה לי לציין נקודה "רעה" (והיו לא מעט במהלך הסידרה) במיוחד שכשמתייחסים לסידרה כמכלול אני חייב להגיד שרולינג, בהחלט סיפקה את הסחורה! בכל מקרה אתייחס לנקודה ספציפית דווקא בנקודה הכי קריטית בסידרה - הסוף.
רולינג בנתה במשך שבעה ספרים מתח שהיה אפשר לחתוך בשרביט (כן, הייתי חייב:) ) ופיתחה בי ציפיות לאיזשהו סוף מפוצץ, משהו מעבר לכל דמיון/גדול מהחיים - הסוף הזה לא הגיע. שוב, אני חושב שהסידרה, כסידרה הייתה נהדרת אבל דווקא בסוף הייתה איזושהי אכזבה קטנה. כמובן שפיספוס קטן זה נסלח ונשכח אחרי כמה חודשים של הנאה צרופה (כן, עשיתי הפסקה בין הספרים - מודה באשמה)
בסופו של דבר הארי פוטר ישאר איתנו עוד הרבה דורות ורצוי שכך.

מי שעדיין לא קרא - עדיף מאוחר מלעולם לא (אני יודע:))

וואו! עכשיו אני עסוק בלקרוא פעם שנייה את הספר לקראת יציאת הסרט האחרון בהחלט... וזה הספר הכי טוב שראתה הסדרה!!!! אין פה הוגוורטס, שום דבר לא בטוח (כמו בסרט השביעי, nowhere is safe), אוכלי מוות בכל מקום, וולדמורט...
הספר מקבל אצלי 5 כוכבים ואני מכתיר אותו במקום הראשון. כמו שכתוב בכריכתו האחורית, רבים חושבים שהוא הכי טוב - והם צודקים. הקרב על הוגוורטס: מצוין! פרק האפילוג משאיר טעם של עוד ומשאיר סוף פתוח לגבי מה שיקרה לילדיו של הארי ובעתיד של עולם הקוסמים.
הספר מעניין, מותח, ובנוי בעלילה שגם בקריאה העשרת אלפים: זה מעניין! אי אפשר שלא לאהוב את הספר הזה או ספר אחר.
לסיכום, כל הסדרה הזו מצוינת, כל ספר ייחודי ומביא את הפנטזיה למקומות גבוהים.
הקסם של הארי פוטר אכן יישאר לדורות הבאים, הוא לעולם לא ייעלם.
הכל היה טוב. :)

למרות שזה לא נראה כך, לא קל לאהוב את הארי פוטר. מדובר בסדרה ארוכה מאוד, ספרים עבים וניסוח גבוה. אבל אני נולדתי יחד עם הארי פוטר, בדיוק כשהוא נוצר לפני 14 שנה. הספר הראשון יצא לאור בעברית בשנת 99. החמישי יצא ב2003. בגילי אז לא יכולתי להתמודד עם ספר שכזה, ולכן כל חמשת הספרים הראשונים סופרו לי, תוך כדי קריאה. מאוד נהנתי, אבל החלטתי שאת שני הספרים הבאים אני קורא לבד. וכך עשיתי. ועכשיו, לאחר קריאה מחודשת של הספר השביעי והאחרון בסדרה אין ספק שהוא הספר הגדול מכולם: מעטים הספרים שגורמים לך צמרמורת, והוא אחד מהם. לאורך 500 העמודים הראשונים הוא מרתק כמו כל שאר הסדרה, אך כשמגיעים ל-200 העמודים האחרונים אי אפשר שלא לחוש רעד: אם זה בגלל ילד מתוסכל שכולם שנאו אך למרות זאת הקריב את עצמו, אם זה בגלל קורבנות רבים כל כך שהוקרבו, אם זה בגלל נער גיבור שמתאר את הליכתו אל המוות, וזאת רק כדי לשפר את העולם, להציל את חבריו, אם זה בגלל התובנות שלאחר המוות או אם בגלל גבורת הטוב על הרע, ששלט והנחיל פחד בעולם הקוסמים שנים רבות כל כך.
המכירות לא משקרות: זוהי אחת מסדרות הפנטזיה הטובות אי פעם, אם לא הטובה ביותר. נקווה שהסרט לא יאכזב. ובינתיים, הילד שנשאר בחיים (כבר לא ילד), יכול לנוח בידיעה שאין עוד צרות על ראשו...
10\10