ספר הפרוזה השלישי של דודו טופז בהוצאת "ידיעות אחרונות". דודו חושף את חייו בגילוי נפש מימי ילדותו ועד לנשואיו האחרונים. הספר מספר על אכזבותיו, יחסיו המיוחדים עם אביו אליהו גולדנברג, על אהבתו המיוחדת לאיריס, למודיו בלונדון וכל הקשיים והמהמורות שעבר עד שהתחיל להנחות בטלביזיה. אז נחשב לאומן מסוג ג' כפי שמכנה אותו המפיקה והוא מבטיח לה שהאומנים שהוא יזמין לתוכניתו לא יקבלו את היחס אותו הוא קבל... אוטוביוגרפיה קולחת עם הרבה קטעים משעשעים הרבה עליות ומורדות עם רגעי משבר. ספר מומלץ למי שרוצה לזכור את דודו במיטבו...

ישנם ספרים שאני מרגישה שהם חייבים לי התנצלות אחרי שקראתי אותם.. התנצלות על שביזבזו לי את הזמן.
לספר הזה אני מרגישה שאני חייבת לו התנצלות.
התנצלות על שלא הצלחתי להיסחף לתוכו עד הסוף כמו שמגיע לו. התנצלות שלא הייתי איתו ורק איתו אלא חשבתי על ספרים אחרים תוך כדי קריאה.
ולמה זה? למה לא הצלחתי להישאב?
לדעתי אם הייתי קוראת את הספר לפני 15 שנה הייתי נהנית מכל רגע. לפני 15 שנה הייתי תלמידת תיכון במגמת ספרותית נהנית מכל רגע של קריאה. כל רגע של קריאה שהמורה ציונה אמרה לקרוא. לא היו לי עוד 5 ספרים על המדף שאני מתה כבר להתחיל, לא היה לי אתר סימניה שצועק לי: "נו! יאללה... תראי כמה ספרים עוד לא קראת!!" , לא היו לי 2 ילדים ובית להחזיק. היה לי רק את הספר שהמורה אמרה לקרוא וזהו. אז צללתי לתוכו בלי לחשוב על כלום וככה יצא שאת הספרים הכי יפים לדעתי קראתי דווקא בשנים הללו כמו "העבד", "המאהב", "אנה קרנינה" (לא, לא "אבא גוריו"!!).
אני מרגישה שלספר כמו "אלה תולדות" צריך לתת כבוד כמו שידעתי לתת אז. עכשיו עשיתי לו עוול כי לא הצלחתי לקרוא אותו במחשבה שאין ספר אחר יותר טוב שאני יכולה לקרוא...
אבל הספר כן טוב. אני יודעת להגיד את זה למרות כל החטאים שהיו לי בדרך.

לכאורה הספר כמעט נטול עלילה מלבד העלילה הכי גדולה של המאה הקודמת ושל כל מי שהיה שם: מלחמת העולם השניה והשואה.
לכאורה הספר כמעט נטול מתח מלבד המתח הכי גדול שיש בחיים: האם נשרוד את היום הזה ונגיע למחר?
לכאורה הספר כמעט נטול דמויות מלבד הדמויות הכי חשובות שיש לכולנו בעולם הזה: אמא וילד...
אז זה מה שיפה בספר: אמא במלחמה נוראית כמעט בלתי אפשרית על השפיות שלה והחיים של הבן שלה שקשורים אחד לשני לאורך כל הספר.

הספר הזה היה מונח אצלי על המדף במשך זמן רב,
מעט נרתעתי ממנו, 1115 גולשים של האתר סימניה כבר הספיקו לקרוא אותו וחששתי להתאכזב.

הספר מרתק וסוחף מאוד ולכן ככל הנראה משך קוראים כה רבים, נהנתי ממנו מאוד אם כי במקומות מסויימים היה די מתיש וצפוי , ככל הנראה לא ניתן להימנע מכך כשיש עלילה כה מורכבת.

לא התאכזבתי כלל וממליצה בחום לכל מי שטרם הספיק לקרוא.