•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
ראשית, מודה שלא קראתי את הספר, אז אני מגיב על אופי הדיון שהתפתח כאן יותר מאשר על היחס שלו למקור. והדיון הזה מעציב, כי הוא מדגים כמה קל לעצב דעת קהל על ידי הצגת חצי אמת כאמת ועל ידי הטלת אחריות על מי שחלש ולא על מי שאחראי. למשל, עושה רושם שאחד הנושאים ה"מטופלים" בספר הוא הפשיעה בחברה הבדואית בנגב. אין ספק שיש שם פשיעה בקנה מידה שלא היינו מקבלים בשום מקום ישוב "נורמלי". אבל זה באמת בגלל שהבדואים כאלה והכל באשמתם? נוח לנו, כיהודים שבעים שיושבים בבתינו המחוממים וקוראים על זה ספר שנכתב על ידי יהודי ימני-לאומני להאמין שכן. אבל אולי נחשוב עוד רגע? למשל, "גנבות אמל"ח מצה"ל". לצה"ל אין אחריות על נשק שנעלם לו והולך לעולם התחתון? כולל גניבות על ידי חיילים שמוכרים את הנשק לכל המרבה במחיר? או אחד הדברים המדוברים בחדשות לאחרונה, הפשיעה הגואה בחברה הערבית בארץ, והמספר הגואה של נרצחים. למי שלא יודע, כבר עשרות שנים ששיעור הנרצחים הערבים גבוה משמעותית מזה של היהודים. אבל מאז 2023, כשאיתמר בן גביר קיבל את תפקיד האחראי על ביטחון הפנים, שיעור הנרצחים הערבים הוכפל מהשיעור הכבר גבוה שהיה קודם. פרשנות אפשרית היא לומר שככה זה הערבים. אבל פרשנות אחרת היא שמדובר בתוצאה של הפסקת תוכניות לשיפור המצב (שהותחלו על ידי עמר בר-לב ויואב סגלוביץ), והליכה בכל הכוח על כוח בלבד, מהול בפרובוקציות. כשהמצב מידרדר בקורלציה ברורה לשינוי במדיניות הממשלתית, אין מנוס מהמסקנה שהמדיניות היא שאחראית להידרדרות. וכיוון שהמדיניות החדשה היא רק הקצנה של מה שהיה קודם, מותר להסיק שגם המצב הקודם היה במידה רבה תוצאה של מדיניות לא ראויה. הביקורת הזכירה גם את התראבין, ושלפני 20 שנה "שכנו בני תראבין בסמוך ליישוב העברי עומר, שם גרמו להרבה בעיות". מה שהביקורת (ואני מניח שגם הספר) לא הזכירה היא שלא התראבין באו לעומר, אלא עומר לתראבין. כבר ב-1961הם הועברו משטחים שבהם גרו ברחבי הנגב ורוכזו ליד איפה שצמחה עומר. ולפני 20 שנה הם גורשו משם כי עומר רצתה שכונה חדשה. יש כאן בעיה אמיתית של חברות עם תרבות וערכים שונים לחלוטין. אבל כל מי שכותב על איך הבדואים מיליונרים שסוחטים כסף מהמדינה כנראה לא ביקר בישובים בדואים לא מוכרים בנגב. ולסיום - מי המחבר. כפי שנכתב בביקורת הוא "מנכ"ל רגבים, עמותה שמטרתה לשמור על אדמות המדינה". נשמע אחלה. ציוני שורשי. אבל מי שיסד את רגבים הוא שר האוצר והשר הנוסף במשרד הביטחון האחראי על ההתנחלויות, בצלאל סמוטריץ. והפעילות המשמעותית של רגבים היא אכן "הבאת תביעות", הרבה יותר מאשר "תיעוד עובדות בשטח והפצתן". לכאורה פעילות ברוכה - הם "עוזרים" לגופי המדינה לשמור על המשילות ועל חוקי התכנון והבנייה, ולהגיש תביעות נגד מי שבונה באופן לא חוקי. אבל הם לא טורחים להזכיר שפשוט אין שום צורה לבנות באופן חוקי. כמה עשרות ישובים בדואיים בנגב הם יישובים בלתי מוכרים, חלקם עם אלפי תושבים שגרים שם עשרות שנים. אין תוכניות מתאר. אין תשתיות. אין קלפיות בבחירות כי היישוב לא קיים, כן? (אז כדי לבחור צריך לסוע לאיפה שמשרד הפנים החליט להציב קלפיות, מה שכמובן לא מעודד הצבעה). אז כל מה שנבנה שם אי פעם הוא בהגדרה בלתי חוקי. ואכן משהו כמו 80-90% מהריסות המבנים הלא חוקיים בארץ הם במגזר הלא יהודי בנגב, קרי בתים של בדואים. לא רק שהם גרים בתנאים שאתם לא הייתם מעלים בדעתכם לקבל, גם את זה הורסים להם. אפשר לצקצק בלשון ולומר שטוב, הם צריכים לעבור לאן שהמדינה רוצה להעביר אותם. אבל תשאלו את עצמכם, אתם הייתם מוותרים על מה שאתם תופסים כאדמה שלכם מלפני שהייתה המדינה הזאת, ועל צורת החיים שלכם, כי כך אמרו לכם? הם אזרחי המדינה, היו לא מעטים שהתגייסו לצה"ל כגששים, היו כאלה שהצילו יהודים בשבעה באוקטובר ואחרים שנחטפו לעזה ונרצחו. לא מגיע להם יחס יותר סביר? כפי שסמוטריץ וחבריו מדגימים, כשהמדינה רוצה היא מסוגלת להכשיר התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים. אבל את הבעיה של הבדואים לא רוצים לפתור. רוצים שהיא תעלם.
תהליך מדיני לא רלוונטי כי אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. אם הישראלים היו מעוניינים בתהליך מדיני הריי שב 2001 הם היו חוזרים ובוחרים באהוד ברק, אבל הם החליטו שהם לא מעוניינים, ולכן ב 2001 הם בחרו באריק שרון, זה לא אריק שרון זה עם ישראל.
