ההתחלה היא סיפור אישי והיא לא הכרחית. האמצע מכיל ספוילרים. ניתן לדלג לסוף.
-
את הספר הזה קיבלתי מאישה מבוגרת. אותה האישה לא בדיוק קשישה, אלא מבוגרת. אפשר להגיד שהיא עברה כמה עשורים בחיים. לשלב הזה של החיים יש סממנים מסוימים. היא מתעכבת כשהיא צריכה לקום מהכורסה, השיער שלה עדיין כהה ובכל זאת די דליל, יש לה נכדים ולא מזמן נולדה גם נינה קטנטנה. חיים סטנדרטיים בסה"כ.
הגעתי לדירה שלה. היא הכניסה אותי לבית עם אורות עמומים, שטיחים פרוסים בכל החדרים וחפצים מסודרים. היא אמרה לי שאם אני רוצה לחפש ספרים, אז הם כולם בחדר מסוים. היא הכניסה אותי לחדר ההוא, חדר בצורת מלבן – צר וארוך. כמו יתר הבית גם זה היה חדר די מיושן, שהאור בו לא מספיק בהיר והרהיטים בו בצבעים דהויים. היא עזבה אותי לבדי בחדר, ונתנה לי לקרוא את הספר הראשון. הוא היה היחיד שלא יכולתי לשאול וגם היחיד שהיא אמרה לי בעצמה לקרוא. לא, זה לא הספר הזה. זה היה דווקא היומן שלה. יומן אישי. לא מהיום ולא מאתמול, אלא מלפני הרבה שנים. אני לא יודעת בדיוק כמה שנים, אבל זה יומן שנכתב "כשהייתי בערך בגילך, וגם צעירה יותר". כבר ציינתי שמדובר במבוגרת, כן? היומן היה בבירור ישן. כריכה מרופטת, דפים צהובים, רעש של נייר כשמעלעלים בו. הכול נכתב בכתב יד מסולסל ולא מובן במיוחד. התאמצתי לקרוא, וממה שהצלחתי להבין וממה שהצלחתי לחלץ מהזיכרון, היא תיארה את חיי היום-יום. דף אחד על יום מושלג בישראל, כמה פסקאות על חפירה באדמה, כמה שורות על חברות שלה ועל אמא שלה.
בחדר הזה הייתה ספרייה. אני רוצה להתמקד בזה לרגע, כי אני אוהבת ספריות. אני אוהבת לחשוב שיש לי בחדר "ספרייה קטנה", זה לא נכון. יש לי כוורת של ארבעה תאים גדולים וכוננית של ארבעה מדפים. התאים די גדולים וכמעט מלאים, המדפים בתפוסה מלאה וכל מדף מאחסן 13 ספרים בגודל ממוצע. הכול ביחד זה בערך 200 ספרים. שזה נחמד, באמת, אבל זאת לא ספרייה. בחדר ההוא? זאת ספרייה. ארון ספרים ענקי, שרוחבו שני קירות שלמים ואורכו מהרצפה עד התקרה. כל מדף גדוש בספרים, בחלק מהמדפים היו ספרים שהונחו לרוחב מעל יתר הספרים, כי כבר לא היה מקום לדחוס אותם בין השאר. וכל זה בבית פרטי? לראות, להתפעל ולרייר. אז התיישבתי, קודם על הספה ואח"כ על הרצפה, והתחלתי במלאכה. לעבור על כל הספרים, אחד-אחד, להתרשם ולקרוא את התקציר שבכריכה האחורית, כדי שאצא משם עם ספרים מושאלים. וזה מה שעשיתי. האירוח שלי נמשך כמה שעות, למרות שרוב הזמן הייתי לבד. כמה פרטים שגיליתי. קודם כל, יש בספרייה הזאת כמות לא פרופורציונלית של ספרים שנכתבו ע"י סופר רוסי. חלק קטן מהספרים מפורסמים – "לב כלב", "מלחמה ושלום", "אנה קרנינה" – וכל היתר היו ספרים בלתי מוכרים בעליל. דבר שני, הרבה ספרים ישנים קשה להשיג. מה זה "ישנים"? ספרים שנכתבו לפני 10-15 שנים והם לא רבי-מכר, שלא נדבר על אלו שהם בני 40 ומעלה. מוזר לחשוב שזה יקרה גם לספרים הנוכחיים. דבר שלישי ואחרון, מדהים איך בהיעדר מקום אפשר לדחוס הרבה ספרים לתוך כל מני פינות מוזרות בחדר.
