סופי קינסלה היא כרגע הסופרת האהובה עליי ביותר לקריאת ספר קליל, קצבי, שנון, מצחיק ורומנטי:) וגם הספר הזה לא אכזב ואפילו הטוב ביותר מהשלושה שפורסמו עד כה. "אפשר לגלות לך סוד?" עלול להיות מוגדר, אולי בטעות, כ"קיטש" בעיני חלק מהקוראים אבל לעניות דעתי הכתיבה, העלילה והדמויות פותחות צוהר לפן מציאותי בחיי היום יום הפשוטים וזהו סוד הקסם של הספר הזה.

למי שמתחבר/ת לז'אנר הזה- אני ממליצה בחום.

מצפה לתרגום של ספרים נוספים של הסופרת הנפלאה הזאת:)

אוקיי, אז זאת הביקורת הראשונה שלי באתר הזה. אני מקווה שזה יהיה בסדר.
קודם כל, כפי שחברה שלי אמרה לי, אני אגיד לכם כבר עכשיו שלא יהיו פה ספוילרים.
אני יודעת כמה זה חשוב לכם ולכל בן אדם שקורא ספרים.
אז אני אתחיל.
יש לי שתי חברות ששנה שעברה חפרו לי על סדרת הספרים הזאת הרבה זמן. ממש כאילו.
ומהדיבורים שלהן התחלתי להבין דברים על הסדרה, וניסיתי להצטרף לשיחות. אבל כל פעם שעשיתי את זה, הן התעצבנו עליי ואמרו שאני לא יכולה להגיד שום דבר כי לא קראתי את הספרים.
אז התחלתי לקרוא את הספרים.
והן כל כך התרגשו שעשיתי את זה.
אבל כשהן גמרו את כל הספרים, ההתלהבות שככה ולבסוף הן הגיעו למסקנה שהסדרה הזאת בעצם לא כל כך טובה.
אבל התעלמתי מהן והמשכתי לקרוא בהתלהבות. עד שגמרתי את הסדרה.
ואז קרה לי בדיוק כמו שקרה להן. הבנתי גם בעצם הסדרה הזאת גרועה.
הכתיבה נהדרת, אני מודה לחלוטין. אבל העלילה פשוט לא טובה. והדמויות נוראיות. כאילו, איך אפשר לכתוב סדרת ספרים כשהגיבורה הראשית היא בן אדם כל כך נוראי?! אני באמת לא מבינה.
קשה לי להסביר לכם בדיוק מה הבעיה שלי עם הסדרה בלי לעשות לכם ספוילרים. אבל אני מקווה שמישהו יקרא את הביקורת ויחליט לא לקרוא את הספר בגלל מה שכתבתי. זה ייתן לי הרגשה טובה.
תראו, אני אף פעם לא כזאת. לא יוצא לי לקרוא ספרים שיש לי דברים רעים להגיד עליהם. בעיקר כי אני קוראת ספרים בעיקר מהמלצות של חברים וחברות שלי.
אבל פשוט כי אני יודעת כמה קשה לכתוב ספר, ואני מעריכה כל ספר שאני קוראת ויכולה למצוא דברים טובים על כל ספר. למשל, אמרתי לכם שהכתיבה של הסדרה הזאת מעולה. זה ניתן לזקוף לזכותה. אבל לא הרבה חוץ מזה.

אז... ביקורת שנייה.
מאז שהצטרפתי לאתר, יצא לי לקרוא ביקורות שלא מאשרות או מכחישות נוכחות של ספוילרים. וחששתי לקרוא אותן. לא הייתי רוצה לאחל את זה לאף אחד, אז אני אדאג לכתוב מראש שלא יהיו ספוילרים בביקורת הזאת.
מבחינתי, אני קוראת ביקורות בשביל לראות אם מומלץ לקורא את הספר, פחות בשביל לשמוע דעות של אנשים אחרים. אז בלי ספוילרים.
נתחיל.

יש לי הרגשה שלמרות שהתקבלתי בחום בקהילת הקוראים של הסימניה, יצרתי רושם של בן אדם שלא מעריך ספרים. אני חייבת לתקן את זה.
לא התכוונתי להתחיל בביקורת לא טובה, אבל לא ממש ידעתי איך לכתוב ביקורת, וחשבתי שיש דעה יותר חזקה ומלאת טיעונים לגבי ספר שלא אוהבים מאשר שכן אוהבים. אל תבינו את זה לא נכון, אני עדיין חושבת ככה. אבל אני אנסה לתקן את העניין בביקורת הזו.

אז... משחקי הרעב.
אני כל כך כל כך אוהבת את הטרילוגיה הזאת. היא מדהימה בעיניי.
הכתיבה נהדרת, מהסוג ששואב אותך פנימה ואת/ה לא מצליח/ה להתנתק ממנו. פשוט בתקופה שקראתי את הסדרה, קראתי אותה בלי הפסקה. וזה די מרשים כיוון שאני מודה, לצערי אני בן אדם שקורא די לאט ולא הרבה מאוד. אבל לדעתי זה לא מוריד מהיותי תולעת ספרים. ואם אתם חושבים שכן, לא אכפת לי. תחשבו עליי מה שאתם רוצים. אם זה עושה לכם טוב לחשוב שאתם יותר טובים ממני, תחשבו ככה. זה לא מזיז לי. להפך, אני יכולה להיות אפילו שמחה שאני נותנת לכם הרגשה טובה.
ועכשיו... נחזור לספר.

אני אוהבת את הדמות הראשית, קטניס אוורדין. בניגוד לדעה החזקה שלי על בלה סוון (סדרת דמדומים), לדעתי קטניס היא באמת גיבורה. היא אמיצה ולא אנוכית ואכפת לה מאחרים. אבל היא לא מורידה מעצמה כדי לרצות אחרים. היא עצמה, והיא עושה מה שטוב לה.