•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
אין דיונים על ביקורות של אחרים
אני בדרך כלל דיי מתחבר לכתיבה שלו (במיוחד כשאין לו הקשר היסטורי כזה או אחר). צר לי אבל את לא מחדשת לי דבר, וזה לא שאני עקשן שלא משנה את דעתו, פשוט קראתי את הספר וזו ההרגשה שהיתה לי. אני מאמין שאם תשימי את הספר הזה לצד ספר כמו "בין הספירות" של נתיבה בן-יהודה תוכלי לראות למה אני מתכוון.
את ההיסטוריה של תש"ח ,הוא כותב אותה כמי שהיה שם כבחור בן17 .קניוק לא היסטוריון וגם על כתיבתם אפשר להתווכח באשר לאמת שהם מציגים אותם . כבר ידוע כי כתיבת היסטוריה היא פועל יוצא של השקפת עולם ,אם כי ישנם ספרים יוצאי דופן . בכל מקרה קניוק כתב את הזיכרונות המצולקים של אותם קרבות שהשתתף בהם, מנקודת ריאות של חייל פשוט ש"קבור " בשוחה שלו ולא ממעוף ציפור ההיסטוריה נוסח צ'רצ'יל . בכתיבת עלילות חייו בארה"ב הבוהמית בספר "חיים על נייר זכוכית" הם היו חלק מתקופה בחייו ,אבל את תש"ח והקרבות על ירושלים הם חלק מהוויית חייו שלא יסתיימו לעולם אלא עד ליומו האחרון .
והוא מאכזב, קשה להאמין שמישהו שחי בתש"ח כפי שהוא מעיד על עצמו כתב את מה שהוא כתב, מצער שכך ההיסטוריה משכותבת ועוד בסופר ברמתו של קניוק שבצעירותו בחר להתקרב לדור הביט (להזכיר שבאחד מכתביו הוא אפילו אומר שהוא מיודד עם נגן הג'אז, צ'רלי פרקר) ודווקא לעת זקנתו הוא בוחר לעסוק בנושא הזה כשלא ברור מה מרחק הזמן עשה לו.
