מבלי שנרגיש או יותר נכון לומר: כשאנו בוחרים להתעלם באלגנטיות ממצבים בלתי נוחים, או מפנים מבטנו לכיוון השני, ישנו חלון הזדמנויות קטן שאותו מנצל האויב ועמו הוא פולש והורס ומשמיד כל חלקה טובה שהיינו פעם חלק ממנה.
כך גם בספרו של ויאר, "סדר היום" אודות סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני בשנת 1938
מעין השתלשלות עניינים שבה נמסרים לנו האירועים בשלווה ובנחת שלא נחשוד, חלילה, במה שעומד לקרות. כיצד משתלטים היטלר וחבר מרעיו על שכנתם האוסטרית, על חבל הסודאטים באופן שאינו חוקי אך בהחלט פוליטקלי קורקט.
והאנגלים רואים ושותקים והצרפתים נוחרים מרוב שעמום, נרדמים בשמירה וכולם נוקטים במדיניות של פיוס, אחווה ואהבה ולא שמים לב לארס התוסס שמפזרת גרמניה לאט ובביטחון, מקיפה את אירופה בנחיל של מדוזות נאציות המשתקות את מערכת העצבים ושכבר רוצים לעשות משהו על מנת לעצור הזדון, מאוחר מדי.
הנזק נעשה ואירופה מתבוססת בדמה.
כתיבת הספר הייתה מבריקה בעיני. הסופר לקח התרחשויות אותנטיות, עובדות נכונות ותיאר אותן כמו שיוצר מוכשר כותב פיקציה מוצלחת המתובלת בתיאורים, בציניות ובהומור שחור. חלק מהאישיים לא הכרתי אך הדבר לא פגם בהנאתי: כתבתי את שמותיהם בצד ומאוחר יותר עשיתי עליהם מחקר קטן באינטרנט.
היצירה אמנם מתומצתת, 126 עמ' מודפסים אך מפוקסת, מרתקת ואפילו מותחת. לקראת הסוף גם נוגעת ללב ואפשר להבין באמצעותה את הלך רוחם של האזרחים האומללים שחוו את הנחשול האכזרי שטלטל את אירופה והביאה להרס וחורבן.
