****
מושלם. ספר מושלם.
לא בכדי אני כותב את המילים המפוצצות האלה. ייתכן שקראתי ספרים יותר טובים בימי חיי, כאלה שהוציאו ממני יותר, שלימדו אותי יותר, כאלה שריתקו אותי או הפחידו אותי או שימחו אותי יותר, אבל "שאנטראם", נדמה לי, צופן בחובו את כל מה שצריך להיות בספר יותר מכל ספר אחר שקראתי.
כשנכנסתי לחנות הספרים המשומשים של "דני" בירושלים בשבוע שעבר, ראיתי את ישראל, בעל החנות, פורק קרטונים על גבי קרטונים של עותקים של הספר הזה, כאילו היה מינימום המהדורה הבאה של "הארי פוטר" החדש. שאנטראם, הוא אומר לי, אף פעם לא היה במבצע. תמיד 118 שקל. עכשיו, לשבועיים, לא יודע למה, שמו אותו במבצע. הזמנתי מאתיים. אתמול. נשארו לי ארבעים.
הבטתי על כריכת הספר. ווראנסי, הודו. שאנטי, משהו. נראה לי כמו ספר שלא הייתי נוגע בו עם המקל של סרגיי בובקה, הקופץ במוט האוקראיני הנודע. שאנטי והודו, גם כן. מה אני צריך עכשיו חוכמות מזרחיות ובודהיזם. מה זה, הספר הזה, שאלתי את ישראל. זה? זה הספר הכי טוב שקראתי, ענה לי ישראל, והוא תפור עליך.
מהיכרותי את ישראל ואת ההמלצות שלו ("אני הורג" של ג'ורג'יו פאלטי, למשל - שתן סוסים ספרותי מובהק), הרמתי גבה ספקנית, וקראתי בחוסר חשק את הכתוב על גב הספר. נו, שוין. תביא, אמרתי לו. רק שלא יהיה על כל השאנטי באנטי הזה. אל תדאג, קרץ ישראל. אתה עוד תודה לי.
אלף עמודים הספר הזה, שתבינו. ואני, יותר מהכול אוהב להעיף ספרים, לשתות אותם ולאכול אותם ולכלות אותם, יום יומיים, והלאה. אין לי זמן ואין לי עצבים. זה הספר היחידי שאני זוכר בגודל הזה, שהייתי קורא בשמחה עוד אלף. או אלפיים עמודים. הוא נפלא מהעמוד הראשון ועד האחרון שלו.