הספר מתויג כמדע בדיוני, והוא ממש לא. הפר מדבר על חוקרת בחברת מחקר, והספר מצליח להעביר בצורה מאוד יפה ובעיקר משעשעת את האינטרקציות בחברה כזו. יעורר הזדהות עמוקה אצל כל מי שהתעצבן אי פעם על מזכירה\הנהלה\סתם היה מתוסכל מהמחקר שלו. עוד הרגשה שעולה חזק בספר היא ההרגשה של דור הולך ונעלם. או במילים אחרות, מה יהיה עם הצעירים האלה. הספר מאוד הכניס אותי להלך הרוח הזה, עד שבסוף שמתי לב שהוא נכתב ב96, כלומר הוא דיבר על הדור שלי :) . כנראה שזו הרגשה שתמיד קיימת ואין לה באמת ביסוס. המחקר של סנדרה (הדמות הראשית) עוסק בFADS שהן מעין אופנות חולפות (הולה הופ,מקרנה וכדומה). ולכן לאורך הספר משולבות דוגמאות לתופעה, וכך ניתנת תמיכה יפה למסר של הספר. בקיצור קריאה מהנה ומשעשעת עם כמה נקודות יפות למחשבה. מומלץ בחום

נתחיל בדיסקליימר, אני חולה על david brin ואהבתי את כל הספרים שלו שיצא לי לקרוא. ולכן יכול להיות שאני קצת משוחד. זהו הספר הראשון שמתעסק ביקום של הuplift (בעברית זה רימום אבל אני לא הבנתי את הכותרות עד שראיתי את הגרסא האנגלית). העולם הזה מעלה 2 רעיונות יפים, מצד אחד האדם הצליח לפתח את השימפנזים והדולפינים לרמת תבונה גבוהה ע"י שימוש בהנדסה גנטית. אני מאוד אהבתי את הרעיון, במיוחד את הניואנסים הקטנים שהמחבר חשב עליהם ואת נקודת הראות של הדולפינים. מצד שני אנחנו לא לבד ביקום, אבל כל שאר הגזעים לא התפתחו לבד אלה עברו רימום(אני שונא את המילה הזו). כמו כן הטכנולוגיה הגיעה לשיא בעקבות מחקר של מליוני שנים וכל הידע נמצא אצל מוסד הספריה, כתוצאה מכך אין ממש מחקר, אלה שימוש בידע שנצבר בעבר. בנוסף לרעיונות הללו הכתיבה של ברין קולחת ומלאה בהומור שנון. מאוד נהיתי מהרעיון של הספר, מהעלילה ומהדמויות. הספר כביכול שייך לטרילוגיה וככל הידוע לי לא יצא בעברית, אולם הספרים האחרים (גאות הכוכב ומלחמת הרימום) יצאו בעברית ושלושת הספרים לא קשורים עלילתית האחד לשני. בקיצור מומלץ מאוד, אני הכי אהבתי את גאות הכוכב.

התאכזבתי. מאוד נהנתי מהספר עיר בקיע וחשבתי שהסיפורים הקצרים באסופה הזו יהיו לפחות באותה הרמה. לצערי משהו פשוט לא עבד, מצאתי את עצמי נרדם שוב ושוב אחרי מספר עמודים. הנושאים שנידונים באסופה די מגוונים, אחד הרעיונות שסיפורים רבים נוגעים בו גורס שכל פעם שיש הסתברות מסויימת שמשהו יקרה היקום מתפצל למספר יקומים מקבילים שבכל אחד מהם מתקיימת אחת ההסתברויות. הרעיון הזה הוא לא מקורי של ריינולדס ופיזיקאים רבים כבר התפלספו עליו, אולם באסופה זו הוא חוזר במספר רב של סיפורים וקצת ממצה את עצמו. לסיכום, מי שאוהב את ריינולדס ואוהב סיפורים קצרים, שיחפש סיפורים מומלצים שלו ולא יקרא את האסופה הזו.

העלילה בשורה: בהפשטה מוגזמת, יש מעין סופר חור שחור שבולע את היקום. יש בן אדם שקיבל חלומות מהvoid והקים כת שרוצה להיכנס אליה. הטוב: רעיונות יפים (לאו דווקא מקוריים, אבל מפותחים יפה), הדמות של המהלך על המים מאוד חזקה, עושר של פרטים וקווי עלילה. הרע:חלק מהדמויות הראשיות מוכשרות בצורה מוגזמת. חלק מקווי העלילה פחות מעניינים. בשורה התחתונה:כדאי לקרוא, אבל לדעת שמדובר בפרוייקט קצת כבד. קצת בהרחבה: אנחנו רחוק בעתיד, אנחנו לא לבד ביקום. חלק מהאנשים "העלו" את עצמם לתוך מחשב על שגם מהווה את הממשל של העולמות המרכזיים. ישנה "תהום" שמאיימת לבלוע את היקום ונחקרת כבר מיליוני שנים ללא הצלחה, דווקא בני האדם הביאו הצלחה ראשונה בדמות חלומות שהגיעו מתוך ה"תהום". כת שהוקמה על ידי החולם, שמקום הימצאו לא ידוע כרגע, רוצה לצאת ל"מסע צלב" אל תוך ה"תהום" מאחר ובחלומות מופיעים בני אדם (עם יכולת להשפיע על המרחב בעזרת המחשבה). ישנם גזעים שמפחדים שהמסע יגרום להתפשטות ה"תהום" וכן סיעות בתוך האנושות (או יותר נכון השלב הבא של האנושות) שמנסות להטות את המצב לטובת החזון שלהן. מעבר לפוליטיקה יש קטעי אקשן טובים, הדגמה יפה של דרכי חיים בטכנולוגיה מתקדמת (הרבה אנשים עם יישות אחת) וההשלכות שלהן, ומעל הכל החלומות שבאמצעותם אנו מתוודעים לאדארד (סוג של אנדר פלוס). הספר הוא רק תחילת טרילוגיה, ובאופן טבעי מהווה מבוא, אבל מבוא נחוץ וכתוב היטב. מומלץ בחום.

איך מתחילים לתאר ספר כזה? בעיקר עשיר, ומלא בכל טוב. קשה לי לכתוב משהו על העלילה מחשש לספויילרים. בגדול הספר פורש את העלילה דרך עניו של הנזיר ארצ'יבלט, דמות עשירה ומעוררת הזדהות. העלילה מתרחשת ב"עולם" שבו מי שעוסק במדע חי במנזרים שנפתחים לשאר העולם רק פעם במספר שנים, בהתאם להגדרת הנזיר, בין שנה ל1000 שנים. במהלך הזמן הזה אין תקשורת בין הנזירים לעולם החיצון. הנזירים חיים כמעט ללא עזרים טכנולוגיים, ומכינים הכל במו ידהם. הסיפור מתפתח להרפתקאה חובקת עולם שלא אפרט כאן מחשש לספויילרים. בספר יש הכל מהכל, המחבר מאוד מוכשר וכותב בצורה קולחת ועם המון הומור. מצד שני ישנם בספר הזה המון דיאלוגים פילוסופיים שדורשים הרבה השקעה, ובכלל יש בספר מספר חלקים כבדים, שדורשים ריכוז והשקעה. בשורה התחתונה, ספר עשיר, ובהתאם לכך גם כבד ודורש מאמץ. הקורא שישקיע בו יבוא על שכרו.

לאחר קריאת 2 ספרים בסדרה (השווים ל4 כרכים בעברית) הגעתי למסקנה שלקרוא את כישור הזמן זה כמו לראות LOST. אתה כל הזמן במתח, אבל רוב הזמן לא קורה הרבה, ורוב הדמויות ממש מעצבנות (לפחות אותי). כישור הזמן קצת יותר טובה מאבודים כי יש עקביות מסויימת, וזה נראה כאילו נגיע לסוף (ולא להנפצה מטופשת ומאכזבת כמו באבודים). בשורה התחתונה הסדרה בסדר ולא יותר, אבל אני עדיין מת לדעת מה קורה בהמשך, ולכן כנראה אמשיך לקרוא את הסדרה על 14 ספריה (או פי 2 בעברית).