ספר נוער מצחיק וקליל אבל: 1. מצטייר שם שהבחור נוגע בה בלא רשותה וזה פחות 2026 2. מצטייר שם שילדה בת 13 יכולה לנהוג לבד בכבישים מסוכנים 3. המורה לסרות קורא את היומנים האישיים שביקש מהתלמידים לכתוב - אמנם קורא אותם בעילום שם אבל עדיין כולם מבינים מי כתב.. נראלי קצת מוזר ולא מכבד - ושוב, מה הנוער שקורא את זה אמור להבין?

ג'ודי היקרה היא ילדה-נערה חיננית ומלאת חיים (ואולי קצת קצת תמימה?). היא אולי תצליח לגרום לכם להעריך את מה שיש, ולרצות לפתוח בתחביב חדש - כתיבת מכתבים (מתי בפעם האחרונה כתבתם על דף בכלל?). ספר מתוק מתוק, שהייתי רוצה לקנות לילדיי העתידיים (להוציא את הקטעים הנוצריים שם). מודה, אין הרבה מתח (ובכלל הוא ספר קצרצר, די ספרות נוער-ילדות), אך הכתיבה מאוד מהנה. משום מה הייתי בטוחה שהספר ועלילתו הינם בריטים, אך במהלך הקריאה התברר שלא.

סיימתי את "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" וממש ציפיתי להתחיל את "המטופלת השקטה". התחלתי לקרוא אותו בחצות לילה וסיימתי לקראת 5 בבוקר בלי יכולת להפסיק. בניגוד לראשון, כאן מדובר במותחן פסיכולוגי-בלשי, קולח ומלא טריגרים. בשניהם יש פסיכולוגים, אם כי בספר הראשון היא רכה ומרפאת, ואילו בספר השני - המטופלת השקטה - עם כמה שהספר מותח הוא גם הופך להיות יותר משוגע. מדובר שוב, כמובן, בריטים פסיכופטיים.

סיימתי את "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" וממש ציפיתי להתחיל את "המטופלת השקטה". התחלתי לקרוא אותו בחצות לילה וסיימתי לקראת 5 בבוקר בלי יכולת להפסיק. בניגוד לראשון, כאן מדובר במותחן פסיכולוגי-בלשי, קולח ומלא טריגרים. בשניהם יש פסיכולוגים, אם כי בספר הראשון היא רכה ומרפאת, ואילו בספר השני - המטופלת השקטה - עם כמה שהספר מותח הוא גם הופך להיות יותר משוגע. מדובר שוב, כמובן, בריטים פסיכופטיים.

סיימתי את "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" וממש ציפיתי להתחיל את "המטופלת השקטה". התחלתי לקרוא אותו בחצות לילה וסיימתי לקראת 5 בבוקר בלי יכולת להפסיק. בניגוד לראשון, כאן מדובר במותחן פסיכולוגי-בלשי, קולח ומלא טריגרים. בשניהם יש פסיכולוגים, אם כי בספר הראשון היא רכה ומרפאת, ואילו בספר השני - המטופלת השקטה - עם כמה שהספר מותח הוא גם הופך להיות יותר משוגע. מדובר שוב, כמובן, בריטים פסיכופטיים.

סיימתי את "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" וממש ציפיתי להתחיל את "המטופלת השקטה". התחלתי לקרוא אותו בחצות לילה וסיימתי לקראת 5 בבוקר בלי יכולת להפסיק. בניגוד לראשון, כאן מדובר במותחן פסיכולוגי-בלשי, קולח ומלא טריגרים. בשניהם יש פסיכולוגים, אם כי בספר הראשון היא רכה ומרפאת, ואילו בספר השני - המטופלת השקטה - עם כמה שהספר מותח הוא גם הופך להיות יותר משוגע. מדובר שוב, כמובן, בריטים פסיכופטיים.