ראשית אני רוצה לברך את הסופר מנשה דרש על סגנון הכתיבה שלו שהוא מאוד מיוחד ומאוד אהבתי,מה עוד שזה ספר ביכורים שלו. ישר כוח!!!!!!!!תמשיך לכתוב והרבה. שנית הסופר חילוני וחקר את עולם החרדי במאה שערים בפרט. נכון שהעלילה והדמויות דמיוניות,אבל הסופר שאב את הנושא מדברים שחקר. לספר עצמו.... האמת היא שאני מזועזעת, מבולבלת ולעיתים גם הירגשתי גועל.תמי בת הרב הונכה על ברכי הדת הקיצוית ביותר וכמובן נגד הציונות ,והחילונים הם בהמות וחס מלהיתקרב אליהם כי הם טמאים,מחליטה לפרוק עול אחרי שהיא מבינה שרוב הדברים שלמדה בבית הוריה מהספרים של אביה הם שטויות ולא מתקבלות על הדעת וכל פסקי ההלכה של החכמים הם בפירוש נגד האישה וצריך להשפיל אותן והן צריכות לציית לכל מה שבעליהן מצוים עליהן ללא עוררין גם עם חוטפות מכות וקללות מהבעל. הכל צריך להעשות בשקט שחלילה הקהילה תדע.כמובן שהם לא יודעים את המושג א ה ב ה מה היא וזיווגים נעשים אך ורק ע"י שידוך ורק בהסכמת ההורים.לא שואלים את פי הנערה בכלל. מחליטים ואין עוררין על דברי ההורים שבל לעבור על "כבוד אב ואם". תי לא מוכנה לקבל את כל זה זה לא נתפס אצלה ומחליטה שהיא תיתחתן רק מתוך אהבה.היא עוברת לגור עם דודתה בחיפה גם בשכונה חרדית. יום אחד נדרסת בטעות ע"י מיכאל בכור גבר חילוני נשוי ליעל עם עם שני ילדים.מיכאל לוקח אותה לבית חולים וסועד אותה עד שתי מחלימה. ברגע שהיא פותחת עיניה מתאהבת בו והוא בה,עד הסוף...... הסופר מוביל אותנו לאבסורדיות של התנהגות בעיקר של תמי עד כדי גועל. היא עברה על כל הלוואים של מצוות אל תעשה בקיצוניות ובדעה ברורה לה לחלוטין שהעונש על מעשיה זה "כרת" ושהקב"ה מסכים עם מעשיה אם הוביל אותה לעשות אותם.כלומר היא "מתנחמת " בדעה שכל מעשיה הם באישורו של ה'. למרות שאני מודעת למיגזרים דתיים כי בחיי הקודמים נתקלתי בהם ואף ביקרו הרבה אצלי בבית אני עדיין מזועזעת מהצביעות שלהם.מפרשים את ההלכות לפי תועלתם ומטאטאים הכל מתחת לשטיח.כל השש..הזה מוצא אותי מדעתי. כמובן שלא כולם כאלה. אפרופו זה מזכיר לי את ההצגה "מניין נשים" של נעמי רגן. אם נותנים דרור לרגשות האהבה לא פוסחת על אף מיגזר. יש קטע אחד בספר שמתוארת בה המצווה "פרו ורבו" שלפי התורה היא המצווה הכי חשובה ואני מוצאת את עצמי משתוממת לפני התיאור הזה.אם זואת מצווה כה חשובה אז למה היא כה טמאה שצריכים לכסות בשתי שכבות של סדינים לבנים תמונות של רבנים אם יש בחדר, ואת המזוזה שעל המשקוף?..... זה לא אבסורד?גם אם אין אהבה בין בני הזוג ההכנות והאקט עצמו צריכים להיות כה מכנים?הרי רק בני הזוג נמצאים בחדר והקב"ה....אז למה אין פה טיפה של רגש? זה נראה לי כה בהמתי..... רק החור בסדין היה חסר לי.....בתיאור. בחזרה לתמי.מצד אחד אני סולדת וניגעלת מיממנה ומצד שני אנימאוד מעריכה אותה כיון שהיא נילחמה להשיג מה שהיא רצתה והלכה עם זה עד הסוף.היא הלכה לפי ליבה ריגשותיה למרות שידעה שאין היגיון בדברים.נכנסה עם ראש בריא למיטה חולה.....במודע. במשך הקריאה כל הזמן היתי במין כוננות שהנה העונש צריך לבוא עכשיו...הרי לא יתכן שהדברים יעברו כאילו לא קרו.מה עוד שכל העלילה מבוססת על קיום מצוות ואורח חיים חרדי קיצוני. אחרי סיום הספר שאלתי את עצמי יותר פעמים מהרגיל האם האדם יוצר לעצמו את הגורל במו ידיו או שהגורל מוכתב לו מראש מלמעלה ולא יעזור דבר לשנותו.הגורל ישיג את האדם בכל מקום. לפי תמי היא יצרה את גורלה במו ידיה אבל באומרה שכך הי' רצה שיקרה. אסיים במשפט גדול מתוך הספר "עזה ממוות האהבה ולא כפי שאומרים עזה כמוות האהבה.חזקה היא אף יותר מהקב"ה"

שוש עטרי סורגת {היא באמת סורגת בספר} עלילה מגוונת ,כתיבתה מאוד קולחת הומוריסטית וצינית.עיברית יפה.נושא הספר קשה מאוד אבל יש הרבה נקודות של אור.שירה מילר לבית לוי עוברת אירועים מזעזעים בחייה .יש לה עוד שתי אחיות ושלושה אחים שאחד מהם חורג,אומץ כשהיה ילד.בגיל שבע היא נאנסת ע" אחיה המאומץ והלא שפוי לעיני אחותה הקטנה.אביה נכנס לחדר ורואה את העוולה שנעשה מקבל על המקום שבץ לב ומת,כשעיניו נעוצות בעיניה של שירה.הוא הוא היה זה שהביא את הילד מהרחוב והחליט לאמץ אותו.אמה של שירה מכריחה את ילדה לשכוח את האירוע המזעזע הזה ולטמון אותו עמוק עמוק .זה לא קרה .שירה שכחה. כשהיתה חיילת נאנסה שוב ע'י אותו מנובל.העבר שלה רודף אותה ואינה מבינה מדוע לא מצליחה לשמור על יחסים קבועים עם גבר.מדוע היא קרציה לגבר שלה, מדוע היא חונקת אותו מאהבה. העבר של האדם משפיע על ההווה והעתיד שלו.אירועים טראומטיים בחיים פתאום יכולים לצוף ולהשפיע לטוב או לרע בהווה.אבא שאהב מאוד את ילדתו או ילדו ומת מול עיניהם,פחד הנטישה ילווה את הילד כל החיים.אמירת משפטים מהורים ואני מתכוונת למישפטים קשים כמו "את שעיר לעזזל של המשפחה כמו שיש לכל משפחה אחד כזה אז אצלינו זו את" מילים אלו ילוו את הילד כל החיים והוא יהיה חסר בטחון.,ויהיה לו מאוד קשה להרים את הראש ולהמשיך את החיים כרגיל.מי שלא חזק מספיק באופי יכול ליפול בכלל...חוסר פירגון ועידוד מצד הורים והרגשה של הפליה בין הילדים גם קשה מאוד.חוסר חיבוק וליטוף ....כל החיים הילד יחפש את מה שהיה לו חסר בילדות.חוסר קירבה בין אב לילד\ילדה מילולית וגופנית ,חיבוק נשיקה ,ילדה תחפש כל החיים בן זוג שימלא לה את החסר.בכל גבר תנסה לראות את דמות האב. בכל משפחה יש סודות ושקרים.ש,ש,ש, שהשכנים לא ישמעו וחלילה שיראו משהוא. לפעמים אנו נאלצים לעשות דברים לפי בקשת ההורים למראית עין. זה מוציא מהדעת . כשיש במשפחה התעללות מינית וצריכים לשמור את זה בסוד אז בכלל..... שירה מילר בספר מצליחה להיות חזקה ובונה מסביבה חומת מגן בפני גברים במיוחד והיא משתדלת ליפול על מצע רך כשהיא במשבר.היא אוהבת מכל הנשמה גבר אחד בלבד שיש במערכת היחסים שלהם עליות וירידות בגלל התיסכולים שלה אבל דניאל בסופו של דבר מבין אותה אני ממליצה לקרוא את הספר וחבל ששוש איננה איתנו היום.אני בטוחה שהיו יוצאים מתחת לידיה עוד ספרים טובים.

נושא הספר קשה נכנס לך למעיים והופך לך אותם ומכווץ לך אותם עד כאב.קשה לישון בלילה מספר כזה. אנו נולדים ולא שואלים אותנו באם אנו בכלל רוצים להיולד.איזה זכות יש להורים להביא ילד לעולם ולא מספיק שלא שאלו את דעתו עוד מיעדים לו תפקיד מראש. במקרה שלנו הולידו את אנה כדי לנסות להציל את אחותה הגדולה ממחלת הלוקמיה.אנה ילדה חכמה מתחילה לשאול שאלות האם מותר להוריה לקחת אותה ה בשעת צורך לבית חולים שידקרו אותה להוצאת דם ולהעביר את הדם הבריא הזה לאחותה.למרות שהיא קטינה אנה מחליטה לפנות לעו"ד לתבוע את הוריה. באיזה זכות ההורים עושים זאת?האם זה מוסרי בכלל?מה פתאום אנה צריכה לעמוד לרשות ההורים-אחותה בלי ששואלים אותה?מצד שני קייט היא אחותה ואולי תוכל להציל אותה.ובכל זאת קשה לי מלכה לקבל את העובדה שמותר להורים להחליט במקום הילד שהוא כבר בר דעת,בכל נושא.נכון שהורים מקווים שילדיהם יעמדו בציפיות שלהם ושולחים אותם ללמוד תחומים שבכלל לא מעניין את הילד ומשניאים על הילד תחום זה או אחר,ואז מקבלים תוצאות הפוכות,ואז יש הרבה אכזבות ,ריבים,טינה וכו'.זה לא צריך להיות כך.במקרה שלי לדוגמא אמי לא שאלה אותי דבר היא החליטה שאני אלמד לנגן כינור. היום אני לא יודעת אף תו וכמובן שלא לנגן בכינור.למה לא התנגדתי? שאלה טובה וזה סיפור ארוך מאוד וגם עצוב. נחזור לספר חובה לקרוא אותו....

האמת שלא כל כך זרמתי עם הספר,אף על פי שהסיפור דיבר אלי מאוד.משום מה הקריאה נימשכה יותר זמן מן הצפוי. סיפור אהבה שמתחיל מהילדות כאהבה תמימה ומתעצמת במשך הזמן .אהבה בין אוליביה ,לוקה ומארק אחיו התאום.משפחת מהגרים מאיטליה מגיעה לאנגליה לעיירה קטנה ופותחת בית קפה, שהספציאליטה שלו הן העוגות הנפלאות שנאפות שם ע"י אב המשפחה והבנים. אוליביה, בת לאם ללא אב ואחות ללינט, מכירה את הבנים מהילדות ,למדו בבית הספר יחד. מתאהבת עוד בילדות בלוקה אחד הבנים של המשפחה, שיש לו תאום זהה, מארק. היא טיפוס לא שיגרתי.אחת שעושה סקנדלים ויוצא לה שם רע בעיירה .אנג'לה, אם המשפחה, קוראת לה טרוריסטית מינית. השובבות שלה מושכת את לוקה עוד יותר אליה למרות התנגדות המשפחה, ואף יוצרת שינאה מצד אנג'לה ונטלי. שניהם בורחים ללונדון ,מתחתנים,אוהבים בטירוף ורק כאשתו מוכנה אנג'לה לקבל אותה למשפחה. אך קורה אסון ולוקה נהרג בתאונת דרכים. אוליביה נאלצת להביא את גופתו לעיירה לקבורה שם. איך ממשיכים לחיות בלי האדם האהוב ביותר ועם שינאה מסביב מצד משפחתו? התאום שלו, מארק, שגם הוא מאוהב באוליביה מהילדות ונאלץ להינשא לנטלי בעל כורחו, מוצא פיתרון יחד עם אוליביה לנסות לעמעם את הכאב שבאובדן האח והבעל האהוב. הקטסטרופה מגיעה לשיאה כשאוליביה מבקרת את קברו של לוקה ומוצאת מצבה שכתוב עליה : לזכרו של לוקה בן ואח יקר.......ובשום מקום לא מוזכר בעל אהוב.בנוסף, לא הודיעו לה כלל שרוצים להכין מצבה.היא מחליטה לגלות את סודה... לוקה מת, אבל הוא נמצא בכל נשימה ופעימת לב שלה.הוא נמצא בדם הזורם בעורקיה. כמה שהיתי רוצה להרגיש אהבה כזאת פעם בחיי..

ספר נוסף שבזמן קריאתו הרגשתי בבית. בבית אמא ואבא בחו"ל ובארץ. משפחה סלובקית, שדוברת גם הונגרית, עלתה לארץ לאחר השואה עם ילדה, אניקו, שהאם הצליחה להציל מהכאוס,ועם בעל שני שהוא לא האב של אניקו. בארץ נולדה ורה, שהיא חצי אחותה של אניקו,והפרשי הגילאים גדולים ביניהן. ורה גדלה באוירה שמוזכרות בה שתי תקופות לחילופין."שם" {השואה} וכעת ההווה. סיפור השואה מועבר לורה על ידי אניקו ולאחר מכן על ידי אמה בצורת סיפורים לפני השינה. ורה מקבלת את הרושם שהוטל על כתפיה משא כבד, כיוון שהיא חיה וחייבת להמשיך את השושלת. ישנו קטע בספר שנחרט בזיכרוני: מוצרים גרמניים מתחילים להגיע ארצה והתושבים רצים לרכוש אותם.אבא של ורה אומר שזה מובן, כיוון שהמוצרים שלהם איכותיים,מדוייקים ומושלמים. האמא עונה:"הם פרפקציוניסטים. עושים עבודה יסודית עד הסוף.מוח אנושי לא יכול לתפוס אפילו קצה קצהו של מה שהם עשו שם". הספר הוא אוטוביוגרפיה של הסופרת.

העלילה מתרחשת בעיירה ציורית באיטליה שמה טריאנטו.בנויה על צלע הר ובצורת מרפסות, מרפסות.האמת שמאות נידלקתי על תיאור העיירה כי היא יכולה להיות חלומית.,במיוחד שנמצאים שם עם אהוב. היתי בטיול באיי יון והאי סנטוריני הזכיר לי את טריאנטו. העיירה מתחלקת ל שתי קבוצות של תושבים. אלה שלמרגלות ההר הדייגים העניים יותר ואלה על ההר הנחשבים יותר והעשירים יותר.כמו כן יש כ 7 כנסיות בעיירה שלכל כנסיה יש כומר משלה. רפאלה מורטי בת למשפחת דייגים מתחתנת עם מרצ'לו רוסו ממשפחה עשירה מתוך אהבה . כילדים אהבו אחד את השני וידעו שיתחנו לשיבוא הזמן. אך לאחר שנה של נשואין לא מלאי אהבה כפי שרפאלה ציפתה מרצ'לו מת כתוצאה ממחלה באופן פיתאומי. מישפחתו בעיקר אימו מאשימה את רפאלה שהרעילה את בנה. כמו בכל מקום קטן מיטפשטות כל מיני שמועות על רפאלה. לא קל להיות אלמנה בעיירה קטולית ועוד אישה יפפיה . עיני הגברים יוצאות מחוריהן......... כדי למנוע אסון הכמרים שולחים את רפאלה להיות סוכנת הבית של וילה רוזה ששנים לא גר בו נפש חיה, וכעת צריך להגיע מהנדס שנשלח לעיירה על ידי בעל הבית העשיר לבנות על ההר את פסל ישו בגודל ענק כמו הפסל בריו דה ג'נרו. רפאלה צריכה לנקות את הבית ולבשל לאורח. מפה העלילה מסתבכת לכל מיני כיוונים לא צפוים. מדוע הספר נקרא בית התה הצועני ? גם אני שאלתי את עצמי ולא מצאתי תשובה. תקראו כי הספר בסך הכל כתוב בשפה קולחת ואולי אתם תמצאו את התשובה. אולי בגלל שגם בבית התה מתרחשים דברים מסתוריים?......