ביקורת ספרותית על בת הרב ממאה שערים מאת מנשה דרש
ספר טוב

---

ראשית אני רוצה לברך את הסופר מנשה דרש על סגנון הכתיבה שלו שהוא מאוד מיוחד ומאוד אהבתי,מה עוד שזה ספר ביכורים שלו. ישר כוח!!!!!!!!תמשיך לכתוב והרבה.
שנית הסופר חילוני וחקר את עולם החרדי במאה שערים בפרט.
נכון שהעלילה והדמויות דמיוניות,אבל הסופר שאב את הנושא מדברים שחקר.

לספר עצמו.... האמת היא שאני מזועזעת, מבולבלת ולעיתים גם הירגשתי גועל.תמי בת הרב הונכה על ברכי הדת הקיצוית ביותר וכמובן נגד הציונות ,והחילונים הם בהמות וחס מלהיתקרב אליהם כי הם טמאים,מחליטה לפרוק עול אחרי שהיא מבינה שרוב הדברים שלמדה בבית הוריה מהספרים של אביה הם שטויות ולא מתקבלות על הדעת וכל פסקי ההלכה של החכמים הם בפירוש נגד האישה וצריך להשפיל אותן והן צריכות לציית לכל מה שבעליהן מצוים עליהן ללא עוררין גם עם חוטפות מכות וקללות מהבעל. הכל צריך להעשות בשקט שחלילה הקהילה תדע.כמובן שהם לא יודעים את המושג א ה ב ה מה היא וזיווגים נעשים אך ורק ע"י שידוך ורק בהסכמת ההורים.לא שואלים את פי הנערה בכלל. מחליטים ואין עוררין על דברי ההורים שבל לעבור על "כבוד אב ואם".

תי לא מוכנה לקבל את כל זה זה לא נתפס אצלה ומחליטה שהיא תיתחתן רק מתוך אהבה.היא עוברת לגור עם דודתה בחיפה גם בשכונה חרדית.
יום אחד נדרסת בטעות ע"י מיכאל בכור גבר חילוני נשוי ליעל עם עם שני ילדים.מיכאל לוקח אותה לבית חולים וסועד אותה עד שתי מחלימה.

ברגע שהיא פותחת עיניה מתאהבת בו והוא בה,עד הסוף......

הסופר מוביל אותנו לאבסורדיות של התנהגות בעיקר של תמי
עד כדי גועל. היא עברה על כל הלוואים של מצוות אל תעשה
בקיצוניות ובדעה ברורה לה לחלוטין שהעונש על מעשיה זה "כרת" ושהקב"ה מסכים עם מעשיה אם הוביל אותה לעשות אותם.כלומר היא "מתנחמת " בדעה שכל מעשיה הם באישורו של ה'.

למרות שאני מודעת למיגזרים דתיים כי בחיי הקודמים נתקלתי בהם ואף ביקרו הרבה אצלי בבית אני עדיין מזועזעת מהצביעות שלהם.מפרשים את ההלכות לפי תועלתם ומטאטאים הכל מתחת לשטיח.כל השש..הזה מוצא אותי מדעתי. כמובן שלא כולם כאלה.
אפרופו זה מזכיר לי את ההצגה "מניין נשים" של נעמי רגן.

אם נותנים דרור לרגשות האהבה לא פוסחת על אף מיגזר.

יש קטע אחד בספר שמתוארת בה המצווה "פרו ורבו" שלפי התורה היא המצווה הכי חשובה ואני מוצאת את עצמי משתוממת לפני התיאור הזה.אם זואת מצווה כה חשובה אז למה היא כה טמאה שצריכים לכסות בשתי שכבות של סדינים לבנים תמונות של רבנים אם יש בחדר, ואת המזוזה שעל המשקוף?.....
זה לא אבסורד?גם אם אין אהבה בין בני הזוג ההכנות והאקט
עצמו צריכים להיות כה מכנים?הרי רק בני הזוג נמצאים בחדר והקב"ה....אז למה אין פה טיפה של רגש? זה נראה לי כה בהמתי.....
רק החור בסדין היה חסר לי.....בתיאור.
בחזרה לתמי.מצד אחד אני סולדת וניגעלת מיממנה ומצד שני אנימאוד מעריכה אותה כיון שהיא נילחמה להשיג מה שהיא רצתה והלכה עם זה עד הסוף.היא הלכה לפי ליבה ריגשותיה למרות שידעה שאין היגיון בדברים.נכנסה עם ראש בריא למיטה חולה.....במודע.
במשך הקריאה כל הזמן היתי במין כוננות שהנה העונש צריך לבוא עכשיו...הרי לא יתכן שהדברים יעברו כאילו לא קרו.מה עוד שכל העלילה מבוססת על קיום מצוות ואורח חיים חרדי קיצוני.
אחרי סיום הספר שאלתי את עצמי יותר פעמים מהרגיל האם האדם יוצר לעצמו את הגורל במו ידיו או שהגורל מוכתב לו מראש מלמעלה ולא יעזור דבר לשנותו.הגורל ישיג את האדם בכל מקום.
לפי תמי היא יצרה את גורלה במו ידיה אבל באומרה שכך הי' רצה שיקרה.
אסיים במשפט גדול מתוך הספר "עזה ממוות האהבה ולא כפי שאומרים עזה כמוות האהבה.חזקה היא אף יותר מהקב"ה"

» ביקורות נוספות של מלכה לובל
» ביקורות נוספות על בת הרב ממאה שערים