סבתא של קיילי שלנו מתה, נפטרה. פוף, התנדפה מחייה של קיילי והותירה אותה בודדה מול הוריה. וזה לא מספיק. טריי - הגבר שחשבה לאהבת חייה - התגלה כשמוק מהמעלה הראשונה. וזרק אותה למען פלונית בעלת חצאית קצרצרה. היכול להיות גרוע יותר מזה? כן, אבוי, שוד ושבר. הוריה מתגרשים וגם אביה האהוב לא רוצה אותה בחייה. לא שאפשר להאשים אותו. וכך מתנדפים להם האנשים החשובים בחייה. היא מתרחקת מחברתה, והיא לא כול כך מחבבת את אמה. הכי-הכי-הכי-הכי גרוע היא צריכה לשבת במשך שעה תמימה - כן כן, הייתם מאמינים שעה תמימה, בה יכלה לראות שני פרקים מהסדרה האהובה עליה - אצל אישה מנוכרת שחוקרת אותה ומתערבת בחייה. הכול בגלל שעוד איזה בחור ממש מיומן וסוטה עוקב אחריה, כי היא כול כך יפה ובלונדינית. אבל משום מה רק היא רואה אותו. ואז אמה שולחת/מגרשת אותה למחנה מיוחד לנערים כמותה למשך חודש שלם, אחרי שכול האנשים האהובים עליה התנדפו מחייה. האנטר חוזרת על זה שוב ושוב במשך הספר, כי היא נורא מתחשבת באלו שלוקים בזיכרון קצר. קיילי מכירה את דרק; נער חביב להפליא ובל נשכח יפהפה ממש; בעל עניים ירוקות ושיער חום הדומה שתי טיפות מים לאקס שלה, טריי. קיילי שלנו עושה חישוב מהיר אני יפה. הוא יפה פשוט הזיווג המושלם שלי. ואז נחשו את מי היא פוגשת, אם לא את שכנה לשעבר הידוע בכינויו "רוצח החתולים". העניינים ממש מסתבכים. הרי גם לוקאס חתיך וגם דרק, מה עליה לעשות? כן, התשובה ברורה היא תיהנה משני העולמות. עולמו של לוקאס הזאב: עולם אפל, מלא מסתורין וסודות. ועולמו של דרק בן- הפיות: עולם בלי דמות אבהית, אמא-חד הורית-שעושה-בושות ומשבר זהות. אבל למרות הכול הוא נאמן עליז ונפלא... ממש כליל השלמות. אז היא הסבירה לדרק את הקטע של "רק ידידים". והלכה להשתובב מעט עם לוקאס "רוצח החתולים". כשזה נאלץ ללכת חזרה, קיילי שלנו חוזרת אל דרק. היש לכם מושג כמה מעייף זה לתמרן שני בחורים בעלי שכל בריא. שמשום מה נופלים לרגליה ורצים למלא את כול בקשותיך. היא צריכה להתמודד עם הבעיה שלה להיות מנומסת וחייכנית. כמה נורא זה. היא יכולה להתנחם בעובדה שהיא יכולה להמשיך להיות מעט צבועה אל חברתה דלה-המוצצת-דם הקריפית פריקית לגמרי. ואל חברתה הדיסלקטית והתמהונית שסוחבת איתה קרפד. ממש שומו שמיים! פיו, ממש נגולה אבן מליבה, כשהבינה שהיא לא תתכסה שיער ותגדל פעם בחודש, או תצרך להכניס דם אנושי לתפריט המזון שלה. ואז אוקי עזבו את הקטע החברתי. סקיי המדריכה שלה בוגדת בהם למען כנופיית ערפדים-מוצצי-דם. טוב מימלא, היא אף פעם לא חיבבה את סקיי. אז היא סידרה שם את העניינים בעזרת חברייה ועצרו את סקיי. עכשיו כולם סוגדים לקיילי, אבל היא לא מרוצה, כי לוקאס נוטש אותה עם איזו כלבה מרושעת, קנאית, ומכוערת, איכסה-איכסה. זאבים והקטע שלהם. והוא לא האיש היחיד שבוגד בה. אביה עובר את משבר-גיל-הזהב. וכמה מפתיע היא מגלה שהוא בגד באמה עם מזכירתו היפה והצעירה. יחסיה עם אמא משתקמים עקב כך. והיא מגלה עוד כמה תגליות מפתיעות שדווקא מהן היא לא עושה דרמה גדולה.

סבתא של קיילי שלנו מתה, נפטרה. פוף, התנדפה מחייה של קיילי והותירה אותה בודדה מול הוריה. וזה לא מספיק. טריי - הגבר שחשבה לאהבת חייה - התגלה כשמוק מהמעלה הראשונה. וזרק אותה למען פלונית בעלת חצאית קצרצרה. היכול להיות גרוע יותר מזה? כן, אבוי, שוד ושבר. הוריה מתגרשים וגם אביה האהוב לא רוצה אותה בחייה. לא שאפשר להאשים אותו. וכך מתנדפים להם האנשים החשובים בחייה. היא מתרחקת מחברתה, והיא לא כול כך מחבבת את אמה. הכי-הכי-הכי-הכי גרוע היא צריכה לשבת במשך שעה תמימה - כן כן, הייתם מאמינים שעה תמימה, בה יכלה לראות שני פרקים מהסדרה האהובה עליה - אצל אישה מנוכרת שחוקרת אותה ומתערבת בחייה. הכול בגלל שעוד איזה בחור ממש מיומן וסוטה עוקב אחריה, כי היא כול כך יפה ובלונדינית. אבל משום מה רק היא רואה אותו. ואז אמה שולחת/מגרשת אותה למחנה מיוחד לנערים כמותה למשך חודש שלם, אחרי שכול האנשים האהובים עליה התנדפו מחייה. האנטר חוזרת על זה שוב ושוב במשך הספר, כי היא נורא מתחשבת באלו שלוקים בזיכרון קצר. קיילי מכירה את דרק; נער חביב להפליא ובל נשכח יפהפה ממש; בעל עניים ירוקות ושיער חום הדומה שתי טיפות מים לאקס שלה, טריי. קיילי שלנו עושה חישוב מהיר אני יפה. הוא יפה פשוט הזיווג המושלם שלי. ואז נחשו את מי היא פוגשת, אם לא את שכנה לשעבר הידוע בכינויו "רוצח החתולים". העניינים ממש מסתבכים. הרי גם לוקאס חתיך וגם דרק, מה עליה לעשות? כן, התשובה ברורה היא תיהנה משני העולמות. עולמו של לוקאס הזאב: עולם אפל, מלא מסתורין וסודות. ועולמו של דרק בן- הפיות: עולם בלי דמות אבהית, אמא-חד הורית-שעושה-בושות ומשבר זהות. אבל למרות הכול הוא נאמן עליז ונפלא... ממש כליל השלמות. אז היא הסבירה לדרק את הקטע של "רק ידידים". והלכה להשתובב מעט עם לוקאס "רוצח החתולים". כשזה נאלץ ללכת חזרה, קיילי שלנו חוזרת אל דרק. היש לכם מושג כמה מעייף זה לתמרן שני בחורים בעלי שכל בריא. שמשום מה נופלים לרגליה ורצים למלא את כול בקשותיך. היא צריכה להתמודד עם הבעיה שלה להיות מנומסת וחייכנית. כמה נורא זה. היא יכולה להתנחם בעובדה שהיא יכולה להמשיך להיות מעט צבועה אל חברתה דלה-המוצצת-דם הקריפית פריקית לגמרי. ואל חברתה הדיסלקטית והתמהונית שסוחבת איתה קרפד. ממש שומו שמיים! פיו, ממש נגולה אבן מליבה, כשהבינה שהיא לא תתכסה שיער ותגדל פעם בחודש, או תצרך להכניס דם אנושי לתפריט המזון שלה. ואז אוקי עזבו את הקטע החברתי. סקיי המדריכה שלה בוגדת בהם למען כנופיית ערפדים-מוצצי-דם. טוב מימלא, היא אף פעם לא חיבבה את סקיי. אז היא סידרה שם את העניינים בעזרת חברייה ועצרו את סקיי. עכשיו כולם סוגדים לקיילי, אבל היא לא מרוצה, כי לוקאס נוטש אותה עם איזו כלבה מרושעת, קנאית, ומכוערת, איכסה-איכסה. זאבים והקטע שלהם. והוא לא האיש היחיד שבוגד בה. אביה עובר את משבר-גיל-הזהב. וכמה מפתיע היא מגלה שהוא בגד באמה עם מזכירתו היפה והצעירה. יחסיה עם אמא משתקמים עקב כך. והיא מגלה עוד כמה תגליות מפתיעות שדווקא מהן היא לא עושה דרמה גדולה.

סבתא של קיילי שלנו מתה, נפטרה. פוף, התנדפה מחייה של קיילי והותירה אותה בודדה מול הוריה. וזה לא מספיק. טריי - הגבר שחשבה לאהבת חייה - התגלה כשמוק מהמעלה הראשונה. וזרק אותה למען פלונית בעלת חצאית קצרצרה. היכול להיות גרוע יותר מזה? כן, אבוי, שוד ושבר. הוריה מתגרשים וגם אביה האהוב לא רוצה אותה בחייה. לא שאפשר להאשים אותו. וכך מתנדפים להם האנשים החשובים בחייה. היא מתרחקת מחברתה, והיא לא כול כך מחבבת את אמה. הכי-הכי-הכי-הכי גרוע היא צריכה לשבת במשך שעה תמימה - כן כן, הייתם מאמינים שעה תמימה, בה יכלה לראות שני פרקים מהסדרה האהובה עליה - אצל אישה מנוכרת שחוקרת אותה ומתערבת בחייה. הכול בגלל שעוד איזה בחור ממש מיומן וסוטה עוקב אחריה, כי היא כול כך יפה ובלונדינית. אבל משום מה רק היא רואה אותו. ואז אמה שולחת/מגרשת אותה למחנה מיוחד לנערים כמותה למשך חודש שלם, אחרי שכול האנשים האהובים עליה התנדפו מחייה. האנטר חוזרת על זה שוב ושוב במשך הספר, כי היא נורא מתחשבת באלו שלוקים בזיכרון קצר. קיילי מכירה את דרק; נער חביב להפליא ובל נשכח יפהפה ממש; בעל עניים ירוקות ושיער חום הדומה שתי טיפות מים לאקס שלה, טריי. קיילי שלנו עושה חישוב מהיר אני יפה. הוא יפה פשוט הזיווג המושלם שלי. ואז נחשו את מי היא פוגשת, אם לא את שכנה לשעבר הידוע בכינויו "רוצח החתולים". העניינים ממש מסתבכים. הרי גם לוקאס חתיך וגם דרק, מה עליה לעשות? כן, התשובה ברורה היא תיהנה משני העולמות. עולמו של לוקאס הזאב: עולם אפל, מלא מסתורין וסודות. ועולמו של דרק בן- הפיות: עולם בלי דמות אבהית, אמא-חד הורית-שעושה-בושות ומשבר זהות. אבל למרות הכול הוא נאמן עליז ונפלא... ממש כליל השלמות. אז היא הסבירה לדרק את הקטע של "רק ידידים". והלכה להשתובב מעט עם לוקאס "רוצח החתולים". כשזה נאלץ ללכת חזרה, קיילי שלנו חוזרת אל דרק. היש לכם מושג כמה מעייף זה לתמרן שני בחורים בעלי שכל בריא. שמשום מה נופלים לרגליה ורצים למלא את כול בקשותיך. היא צריכה להתמודד עם הבעיה שלה להיות מנומסת וחייכנית. כמה נורא זה. היא יכולה להתנחם בעובדה שהיא יכולה להמשיך להיות מעט צבועה אל חברתה דלה-המוצצת-דם הקריפית פריקית לגמרי. ואל חברתה הדיסלקטית והתמהונית שסוחבת איתה קרפד. ממש שומו שמיים! פיו, ממש נגולה אבן מליבה, כשהבינה שהיא לא תתכסה שיער ותגדל פעם בחודש, או תצרך להכניס דם אנושי לתפריט המזון שלה. ואז אוקי עזבו את הקטע החברתי. סקיי המדריכה שלה בוגדת בהם למען כנופיית ערפדים-מוצצי-דם. טוב מימלא, היא אף פעם לא חיבבה את סקיי. אז היא סידרה שם את העניינים בעזרת חברייה ועצרו את סקיי. עכשיו כולם סוגדים לקיילי, אבל היא לא מרוצה, כי לוקאס נוטש אותה עם איזו כלבה מרושעת, קנאית, ומכוערת, איכסה-איכסה. זאבים והקטע שלהם. והוא לא האיש היחיד שבוגד בה. אביה עובר את משבר-גיל-הזהב. וכמה מפתיע היא מגלה שהוא בגד באמה עם מזכירתו היפה והצעירה. יחסיה עם אמא משתקמים עקב כך. והיא מגלה עוד כמה תגליות מפתיעות שדווקא מהן היא לא עושה דרמה גדולה.

סבתא של קיילי שלנו מתה, נפטרה. פוף, התנדפה מחייה של קיילי והותירה אותה בודדה מול הוריה. וזה לא מספיק. טריי - הגבר שחשבה לאהבת חייה - התגלה כשמוק מהמעלה הראשונה. וזרק אותה למען פלונית בעלת חצאית קצרצרה. היכול להיות גרוע יותר מזה? כן, אבוי, שוד ושבר. הוריה מתגרשים וגם אביה האהוב לא רוצה אותה בחייה. לא שאפשר להאשים אותו. וכך מתנדפים להם האנשים החשובים בחייה. היא מתרחקת מחברתה, והיא לא כול כך מחבבת את אמה. הכי-הכי-הכי-הכי גרוע היא צריכה לשבת במשך שעה תמימה - כן כן, הייתם מאמינים שעה תמימה, בה יכלה לראות שני פרקים מהסדרה האהובה עליה - אצל אישה מנוכרת שחוקרת אותה ומתערבת בחייה. הכול בגלל שעוד איזה בחור ממש מיומן וסוטה עוקב אחריה, כי היא כול כך יפה ובלונדינית. אבל משום מה רק היא רואה אותו. ואז אמה שולחת/מגרשת אותה למחנה מיוחד לנערים כמותה למשך חודש שלם, אחרי שכול האנשים האהובים עליה התנדפו מחייה. האנטר חוזרת על זה שוב ושוב במשך הספר, כי היא נורא מתחשבת באלו שלוקים בזיכרון קצר. קיילי מכירה את דרק; נער חביב להפליא ובל נשכח יפהפה ממש; בעל עניים ירוקות ושיער חום הדומה שתי טיפות מים לאקס שלה, טריי. קיילי שלנו עושה חישוב מהיר אני יפה. הוא יפה פשוט הזיווג המושלם שלי. ואז נחשו את מי היא פוגשת, אם לא את שכנה לשעבר הידוע בכינויו "רוצח החתולים". העניינים ממש מסתבכים. הרי גם לוקאס חתיך וגם דרק, מה עליה לעשות? כן, התשובה ברורה היא תיהנה משני העולמות. עולמו של לוקאס הזאב: עולם אפל, מלא מסתורין וסודות. ועולמו של דרק בן- הפיות: עולם בלי דמות אבהית, אמא-חד הורית-שעושה-בושות ומשבר זהות. אבל למרות הכול הוא נאמן עליז ונפלא... ממש כליל השלמות. אז היא הסבירה לדרק את הקטע של "רק ידידים". והלכה להשתובב מעט עם לוקאס "רוצח החתולים". כשזה נאלץ ללכת חזרה, קיילי שלנו חוזרת אל דרק. היש לכם מושג כמה מעייף זה לתמרן שני בחורים בעלי שכל בריא. שמשום מה נופלים לרגליה ורצים למלא את כול בקשותיך. היא צריכה להתמודד עם הבעיה שלה להיות מנומסת וחייכנית. כמה נורא זה. היא יכולה להתנחם בעובדה שהיא יכולה להמשיך להיות מעט צבועה אל חברתה דלה-המוצצת-דם הקריפית פריקית לגמרי. ואל חברתה הדיסלקטית והתמהונית שסוחבת איתה קרפד. ממש שומו שמיים! פיו, ממש נגולה אבן מליבה, כשהבינה שהיא לא תתכסה שיער ותגדל פעם בחודש, או תצרך להכניס דם אנושי לתפריט המזון שלה. ואז אוקי עזבו את הקטע החברתי. סקיי המדריכה שלה בוגדת בהם למען כנופיית ערפדים-מוצצי-דם. טוב מימלא, היא אף פעם לא חיבבה את סקיי. אז היא סידרה שם את העניינים בעזרת חברייה ועצרו את סקיי. עכשיו כולם סוגדים לקיילי, אבל היא לא מרוצה, כי לוקאס נוטש אותה עם איזו כלבה מרושעת, קנאית, ומכוערת, איכסה-איכסה. זאבים והקטע שלהם. והוא לא האיש היחיד שבוגד בה. אביה עובר את משבר-גיל-הזהב. וכמה מפתיע היא מגלה שהוא בגד באמה עם מזכירתו היפה והצעירה. יחסיה עם אמא משתקמים עקב כך. והיא מגלה עוד כמה תגליות מפתיעות שדווקא מהן היא לא עושה דרמה גדולה.

הספר הזה עבר התעללות קשה מצידי: קראתי אותו שוב-ושוב בלי רחמים, ולא נאותי להגן עליו ועכשיו מצבו בכי רע. אהבתי את הספר הזה בגלל שהוא מתמקד באהבה. אני פשוט אוהבת לקרא את כול הקיטשיות והרגשנות הדביקה. אני מאוהבת בסדרה הזאת הזה בלשון המעטה ויותר מכול את פאץ. אני אוהבת את הספר הזה בגלל שהדמויות לא מושלמות ועשויות ללא רבב. וגם פאץ המתואר כגבר נאה, עדיין יש לו יופי שונה, מחוספס משהו. בכול אופן יש לי עם נורה יחסי אהבה-שנאה. ולפאץ שמורה אהבתי הנצחית והטהורה, בגלל שהוא יהיה מוכן להקריב הכול בשביל אהובתו. בהתחלה נורה גריי נראתה לי ילדה מעצבנת, שהולכת להתבכיין למאמן, על הילד החדש והמרגיז. כאילו זה קשה כול כך להתמודד עם ילד במשך חצי שעה? ואז היא נשארה אותה ילדה מעצבנת בדרך לבית. ולמה היא לא נשארה במכונית? זה לא כול כך קשה, נכון? באמת, את יודעת להשאיר את הישבן שלך צמוד לכיסא לאיזו שעה - קוראים לזה לשבת. וסבלנות היא תכונה שאת לא ניחנת בה, יקירתי. את יודעת להתאזר בסבלנות ולשבת באופן חד פעמי, רק בשביל לא למות זאת עסקה לא רעה. ופאץ, אם כול הכבוד לאהבה. אני לא מזלזלת, חלילה. אני הייתי מקריבה את נורה המעצבנת ומקבלת בחזרה את האנושיות שלי. ואולי גם מנסה לצאת עם מרסי החביבה. משום מה התאהבתי בה. הילדה פגומה לגמרי ואין ספק שגם שנונה ועוקצנית. מה שעזר לה להגיע לפסגת שרשרת המזון בתיכון. היא שברירית ועדין לא מודבקת עליה "תווית הכלבה". לעומת זאת נורה חנונית שמשום מה מוצאת את שכלה בסוף הספר. כשהיא מחליטה לנסות להתאבד כדי לנסות להציל משהו. וכול הקטע של החזרה לחיים של נורה לא מצא חן בעניי - לא מצא חן בעניי בכלל. אם הורגים דמות אז הורגים אותה עד הסוף. הספר הזה הוא סיפור שגרתי שמעורב בו מעט פנטזיה. זה הכול. ילדה חסרת אבא/דמות אבהית מתאהבת בבחור-שאמא-לא-אוהבת, או במילים פשוטות הבחור הרע. ואז היא מגלה שאמא שלה יוצאת עם מישהו חדש, אחרי שכול עולמה חרב עליה. ובמקרה הוא האבא הביולוגי שלה, מה שמעט חורג מהתבנית הקבועה. ובל נשכח מלכת התיכון המרושעת והחברה-הכי-טובה-הנודניקית. רק צריך להוסיף את הקטע עם המלאכים. וטה דה.

הספר הזה הוא פשוט אכזבה. האם והבת כביכול "הצמד המנצח" הזה, לא כתבו ספר מנצח שכזה. איך זה שכולם מתאהבים בילדה קטנה ובוגדנית, ולגמרי - סליחה זואי - פגומה. ואוקי אריק, ה-לו. זואי בגדה בך, או שאולי נתקפת באלצהיימר זמני ונישקת אותה. קראתי את שני הספרים הראשונים והתאהבתי. הספר השלישי קצת ביאס אותי, אבל אמרתי אין דבר אולי יהיה שיפור. והידד בספר הרביעי בהחלט היה שיפור (לא משמעותי). ואז הדרדרות בספר החמישי. פ"ק וכריסטין, חמודות שלי, איבדתן את זה. והשפה רדודה להחריד. טוב, מישהי כאן ניסתה לשלב סלנג נדוש. לדוגמא: "מלאן-ת'אלפים". איך התאומות אומרות: "תעשו לי טובה, פשוט תעשו לי טובה". הספר היה גם - קשה לי לומר - משעמם. הן פשוט חזרו על אותם דברים שוב-ושוב. כאילו כבר הבנו את הקטע של המלאך האפל. באמת, יקרות שלי, אין צורך לחזור עליו. מסקנה: אל תקראו. אלא אם כן באלכם לסגור מעגל.