<b>אזהרה: ספוילרים בגוף הביקורת</b>
ספר הוא אוכל.
כן, אוכל. זה לא שאני שולחת אתכם עכשיו להתחיל לקרוע עמודים מספרים ולאכול אותם, זאת ממש לא הכוונה, ואם תעשו את זה אתם תרצחו בכאב רב על ידי מתנקשת אנונימית שהיא בכלל בכלל לא אני. בכלל. בכל מקרה, אני גם לא חושבת שיהיה לכם טעים במיוחד.
כמו שאוכל מזין את הגוף, הספר מזין את הנשמה. זה נשמע עמוק וטיפה כמו זיבולי שכל אבל זה נכון, מילולית, אני לא חושבת שהייתי יכולה לשרוד בלי ספרים תקופה הרבה יותר קצרה ממה שהייתי מצליחה לשרוד בלי אוכל. אולי לא, מי יודע, אני בנאדם מאוד רעב...
כן, כן, אני מתמקדת, שניה. רק שתבינו השעה היא שלוש ושבע דקות לפנות בוקר, ואין לי מושג למה אני כותבת את הביקורת הזאת עכשיו.
אולי סתם משעמם לי.
אז.... כמו שיש סוגים של אוכל יש סוגים של ספרים. יש את הספרים הטובים והמנחמים בתקופות הלא קלות, שתמיד כיף לקרוא אותם. הספרים האלה הם כמו מרק או שוקו חם בחורף, הם כמו מה שסבתא מבשלת כל פעם שבאים אליה, כי היא יודעת שזה מה שכולם יאהבו וכולם יאכלו. הספרים האלה בדרך כלל מקבלים ביקורות חיוביות והרבה אנשים אוהבים אותם, כי מי לא אוהב אוכל מנחם?
יש את הספרים שהם כמו אוכל שרוף, או גבינה שעמדה המון זמן מחוץ למקרר, אלה עלולים לגרום לכם קלקול קיבה רציני ועדיף להפסיק ברגע שאתה מבין שהם כאלו. יש קלקולי קיבה מנטאליים. תתפלאו.
יש גם את הספרים שהם נחמדים, טעימים, אבל לא מיוחדים במיוחד. כמו פסטה ברוטב עגבניות או שניצלים, אתה לא תזכור שאתה אכלת אותם, למרות שבזמן הקריאה/האכילה נהנית מהם.
אפשר לקרוא ספרים שהם כמו מנות גורמה, אבל לרוב הם טובים במנות קטנות. גדושים בסלסולים ובהרהורים פילוסופיים. יכול להיות שהם ישאירו טעם של עוד, אבל עדיף ככה, כי אם תקרא יותר מדי מהם, הם יהיו טפלים.
