אפרתי•לפני 8 שניםזה והעטלף הם הראשונים והם באמת לא מי יודע מה.הבאים אחרי כן נהדרים, כולל המושיע ואיש השלג.על הביקורת של רועי על התיקנים מאת יו נסבו
מלכת השלגמייקל קנינגהםהספר הזה הוא בזבוז זמן נטו. מראש לא הייתה כוונה שתהיה בו עלילה מעניינת אלא הפוקוס היה על הדמויות והסביבה שבה הן נמצאות. אבל גם הדמויות לא ממש מעניינות ולא ממש מתפתחות, והתוצאה שמתקבלת היא בעיקר סתם אחד גדול, מההתחלה ועד הסוף. מי שבמקרה קורא את הביקורת תוך כדי קריאת הספר, המלצה שלי - פשוט תנטשו. בהמשך לא קורה שום דבר יותר מעניין ממה שהיה בהתחלה, אלא זה המשך של אותו הדבר.
מלכת השלגמייקל קנינגהםהספר הזה הוא בזבוז זמן נטו. מראש לא הייתה כוונה שתהיה בו עלילה מעניינת אלא הפוקוס היה על הדמויות והסביבה שבה הן נמצאות. אבל גם הדמויות לא ממש מעניינות ולא ממש מתפתחות, והתוצאה שמתקבלת היא בעיקר סתם אחד גדול, מההתחלה ועד הסוף. מי שבמקרה קורא את הביקורת תוך כדי קריאת הספר, המלצה שלי - פשוט תנטשו. בהמשך לא קורה שום דבר יותר מעניין ממה שהיה בהתחלה, אלא זה המשך של אותו הדבר.
מלכת השלגמייקל קנינגהםהספר הזה הוא בזבוז זמן נטו. מראש לא הייתה כוונה שתהיה בו עלילה מעניינת אלא הפוקוס היה על הדמויות והסביבה שבה הן נמצאות. אבל גם הדמויות לא ממש מעניינות ולא ממש מתפתחות, והתוצאה שמתקבלת היא בעיקר סתם אחד גדול, מההתחלה ועד הסוף. מי שבמקרה קורא את הביקורת תוך כדי קריאת הספר, המלצה שלי - פשוט תנטשו. בהמשך לא קורה שום דבר יותר מעניין ממה שהיה בהתחלה, אלא זה המשך של אותו הדבר.
מלכת השלגמייקל קנינגהםהספר הזה הוא בזבוז זמן נטו. מראש לא הייתה כוונה שתהיה בו עלילה מעניינת אלא הפוקוס היה על הדמויות והסביבה שבה הן נמצאות. אבל גם הדמויות לא ממש מעניינות ולא ממש מתפתחות, והתוצאה שמתקבלת היא בעיקר סתם אחד גדול, מההתחלה ועד הסוף. מי שבמקרה קורא את הביקורת תוך כדי קריאת הספר, המלצה שלי - פשוט תנטשו. בהמשך לא קורה שום דבר יותר מעניין ממה שהיה בהתחלה, אלא זה המשך של אותו הדבר.
מלכת השלגמייקל קנינגהםהספר הזה הוא בזבוז זמן נטו. מראש לא הייתה כוונה שתהיה בו עלילה מעניינת אלא הפוקוס היה על הדמויות והסביבה שבה הן נמצאות. אבל גם הדמויות לא ממש מעניינות ולא ממש מתפתחות, והתוצאה שמתקבלת היא בעיקר סתם אחד גדול, מההתחלה ועד הסוף. מי שבמקרה קורא את הביקורת תוך כדי קריאת הספר, המלצה שלי - פשוט תנטשו. בהמשך לא קורה שום דבר יותר מעניין ממה שהיה בהתחלה, אלא זה המשך של אותו הדבר.
התיקניםיו נסבולמעט התאורים של תאילנד (לא הייתי) אין בספר הזה שום דבר חדש, מרענן או שווה קריאה. עוד פעם רצח, הצגה של דמויות שמועמדות להיות הרוצח, כשנותנים לקורא לנחש עד העמוד האחרון מי הפושע האמיתי. משום מה אני לא טורח לנחש, זה לא מעניין אותי. התיאורים הגרפים של כריתות איברים וכדומה גם לא ממש הוסיפו לי להנאה. אדום החזה ונמסיס יותר טובים, כדאי להתחיל בהם כשקוראים יו נסבו, ולא בטוח שכדאי להמשיך הלאה לספרים אחרים. בכלאופן הספר נתרם לתחנת הרכבת שבועיים אחרי שנקנה (ב-20 ש"ח). חבל שיתפוס מקום על המדף בבית.
הנערה מהדוארסטפן (שטפן) צווייג0מדהים לקרוא ספר שנכתב בין שתי מלחמות העולם ומרגיש חדש ורענן כאילו נכתב אתמול. התירגום המעולה של טלי קונס מאפשר קריאה נטולת מאמץ, כאילו זהו ספר מקור ולא ספר מתורגם והתחושה הכללית היא כשנתקלים אחת לכמה זמן (אחת להרבה זמן, אם נהיה כנים) בספר ממש טוב, אפילו מעולה! צווייג הפתיע אותי בשני דברים, כסופר, גבר בן למעמד בינוני גבוה, סלבריטי אמיתי בתקופתו הוא מצליח לכתוב מחסור ונשיות בצורה משכנעת ביותר. הוא נכנס לעורה של סייעת הדואר האוסטרית הענייה כריסטינה ומתאר בפרוטרוט, אבל ממש בפרטי פרטים, את חיי היום יום שלה, כאביה ומצוקותיה כמו גם את הפריחה הפתאומית שהיא חווה כשהיא טועמת, ולו לרגע קט חיי עושר ומותרות במלון מפואר בשווייץ. שום פרט אינו קטן מדי עבורו, אך כל עושר הפרטים אינו מעיק כלל, אלא בונה בצורה מושלמת את הרקע לדרמה האנושית הקטנה הזו, כמו גם את הדמויות המשכנעות כל כך. סיפור הסינדרלה המהופך, המצמרר, והכל כך מודע לעצמו הזה מעלה שאלות רלוונטיות של זהות, מעמד חברתי ועד כמה כסף באמת מסובב את העולם. עיצוב העטיפה הולם במיוחד ומחדד את הנקודה המרכזית שעולה בספר. האם יש קיום פנימי אמיתי מעבר לתלבושת שאנו עוטים אלינו. כשהתלבושת היא כמובן מעמדנו החברתי, כלכלי ומה שאנשים חושבים עלינו. זוהי ללא ספק יצירה בועטת, ביקורתית וחשובה שמצליחה לספר את סיפורו של דור שלם אך גם של שני אנשים פשוטים מן השורה.ולזה מן הסתם קוראים קלאסיקה מודרנית. נב מומלץ לקרוא קצת על חייו של סטפן צווייג כדי לקבל רקע נוסף המעשיר את חוויית הקריאה ואם יש סבלנות לקרוא יותר אז אני ממליצה מאוד לקרוא את "העולם של אתמול", האוטוביוגרפיה הפסימית של צווייג אותה כתב זמן קצר לפני ששם קץ לחייו ב-1942 ואת הספר "ימיו האחרונים של סטפן צווייג" מאת לורן סקסיק.
