חיים חדורי מטרה? יש בשביל מה לקום בבוקר, להתרחץ, להתלבש, להרגיש חיוניים, כי מישהו צריך אותנו, כי אנחנו לא עוברים ככה סתם בעולם בלי לגעת בכלום, בלי לשנות משהו.
המטרה? היא יכולה להיות כל דבר. בפרט אם יש מי שנזקק לסעד. אז אפשר לתת ולתת וזה מספיק כדי למלא אותך.
אבל אז קורה, לא תמיד, אבל קורה, שהיא מתפוגגת, המטרה. החולה הבריא, הגוסס מת, השלום הגיע, בית המקדש קם, לא משנה. מתפוגגת. ואתה יודע ששינית. עזרת לזה להתרחש. הגשמת.
רק מה איתך? איפה זה משאיר את החיים שלך, כלומר, בשביל מה לקום בבוקר? להתרחץ? להתלבש?
זה לא הנושא היחיד בספר, זה רק אחד מהם. המשותף להן, לכל השאלות שהוא שואל, הוא שכולן אישיות, חלק מהלבטים שיכולים ללוות את כל מי שחי כאן, בתחילת המאה ה 21.
שני אחים יש בספר. הצעיר, בחור מבריק, הסתמן כהצלחה מסחררת בשנות ילדותו ובשנות נעוריו, הוא משכיל ובעל תארים רק שהוא מוצא את עצמו בשלהי שנות השלושים שלו מקפל חולצות בבוטיק וינטג'י, מחליף בני זוג אחת לתקופה ומתגורר אצל אחיו הבכור, המוזיקאי, זה שטרם כתב את השיר הנכון, השיר שנראה שאף פעם לא יגיע.
שניהם, כמו יתר הדמויות, תושבי אותה שכונה, בושוויק שבברוקלין, ניו יורק, מחפשים משהו. מחכים לרגע הזה שיקרב אותם אל המקום שהם רוצים להיות בו ועל הדרך מוכנים לגלות סימנים, למצוא אותות, אפילו להאמין בניסים.
זה רומן של חפוש ושל יחסים של אהבה ושל שאלות שאף אחד לא עונה עליהן והוא נמצא בין קווי מתאר קצת מטושטשים שמאפשרים כתיבה וירטואוזית, כזאת שהולמת את הגיבורים ההיפסטרים ואת הסיפור שהוא מספר. אני נהניתי.
