ספוילרים בגוף הטקסט. מהיכן מתחילים בכלל לבקר ספר כזה? ספר רגיש, כואב ומאוד אמיתי של רונן פורת, חולה ALS על בסיס בלוג שהוא כתב בעזרת חיישן מצח ומקלדת וירטואלית. הבלוג של רונן פורת מספק הצצה על נקודת מבטו על החיים, על ה- ALS, משפחה, חברים ומה שמסביב. ניתן לקרוא בכל פרק מספר מתגובות הקוראים. מדהים עד כמה האיש הזה נגע באחרים. (ואין ספק שהוא נגע גם בי). אהבתי בספר את הגישה הישירה, שלא מתחנפת ונוגעת בנקודות הכואבות ובו זמנית גם מספקת נקודות הומוריסטיות כדרך התמודדות מסויימת. הבסיס ואחד המסרים המרכזיים הוא לנצל את החיים, לחיות את הרגע ולא לדחות. ספר מאוד מומלץ לקריאה. כל מילה נוספת מיותרת. תודה רבה לחברת האתר שהמליצה לי לקרוא את הספר.

*סוג של ספוילר התחלתי לקרוא את הספר בחנות. אני מאוד מחוברת לנושא המוסיקה ושנות השלושים בת"א ומיד נדלקתי. החלטתי לקנות את הספר ונהניתי מאוד מהעלילה הבנויה היטב, מהרעיון ומהמגע בהיסטוריה ותרבות. זה אמנם ספר שמיועד לילדים (וגם לסבים/סבתות) אבל התחושה שלי היא שיותר מבוגרים יפנו אליו מאשר ילדים. מומלץ מאוד: לשים לב מקרוב לאיורים.

הספר הזה הוא רב מכר. ספר שחוטפים אותו איך שרואים אותו. הנחתי את ידי עליו ו...התאכזבתי מאוד. הרעיון עצמו מאוד יפה אבל הוא מועבר בצורה שטחית לטעמי. השפה בוטה בהתאם לדמות זו או אחרת אבל זה מגיע לנקודה של מעצבן מבחינתי ומוריד חשק לקרוא. כשהגיעו תיאורי הסקס הם היו מאוד מכניים ולא מושכים. את ספר ההמשך כנראה שלא אקרא.

ספוילרים בגוף הטקסט בגלל שלא קראתי את התקציר, ניגשתי לספר הזה מתוך מחשבה שמדובר באחד קליל. מה כבר יכול להיות בעייתי בהתכתבות של פתקים על דלת המקרר בין ילדה לאמא שלה? מסתבר שיש בעייתיות: לא למדתי מתקרית "איזי" (תמרה ובר) ואני צריכה תמיד (!) לקחת בחשבון שכאשר אני לוקחת ספר מקרי, מבלי לקרוא את התקציר סביר להניח שהוא לא יהיה קליל ורגוע. בסיס העלילה מעניין: בתוך התכתבות הפתקים בין האם לבת, בין רשימת קניות ללנקות את הכלוב של הארנב מתגלה לאט לאט שהאם גרושה, עובדת בבית החולים מגדלת נערה עם בעיות גיל הטפש-עשרה ולמעשה, האם והבת בקושי מצליחות להפגש. בין עבודה מאומצת של האם, לאהבות, לימודים ועבודה של הבת, מתחוור לקורא (ולבת) שהאם חלתה בסרטן. מכאן קיים תהליך שלם של התמודדות: הטיפול במחלה, הגרוש שנכנס (קצת)יותר לתמונה, חברות של האם והניסיון לשמור על שפיות בתוך מערבולת הטיפולים והכאב. הבעייתיות בספר הזה היתה שהרבה היה חסר לי ושטחי. רק לקראת הסוף, הרגשתי שהספר באמת הופך יותר עמוק. ואולי זאת המהות של הספר במכוון: הפתק שמספק מספר שורות הצצה לעולם אחר וחסר כל כך למול מכתבים בסוף שמראים רמות הבדלים רציניות של עומק ורגש.

ספוילרים בגוף הטקסט בגלל שלא קראתי את התקציר, ניגשתי לספר הזה מתוך מחשבה שמדובר באחד קליל. מה כבר יכול להיות בעייתי בהתכתבות של פתקים על דלת המקרר בין ילדה לאמא שלה? מסתבר שיש בעייתיות: לא למדתי מתקרית "איזי" (תמרה ובר) ואני צריכה תמיד (!) לקחת בחשבון שכאשר אני לוקחת ספר מקרי, מבלי לקרוא את התקציר סביר להניח שהוא לא יהיה קליל ורגוע. בסיס העלילה מעניין: בתוך התכתבות הפתקים בין האם לבת, בין רשימת קניות ללנקות את הכלוב של הארנב מתגלה לאט לאט שהאם גרושה, עובדת בבית החולים מגדלת נערה עם בעיות גיל הטפש-עשרה ולמעשה, האם והבת בקושי מצליחות להפגש. בין עבודה מאומצת של האם, לאהבות, לימודים ועבודה של הבת, מתחוור לקורא (ולבת) שהאם חלתה בסרטן. מכאן קיים תהליך שלם של התמודדות: הטיפול במחלה, הגרוש שנכנס (קצת)יותר לתמונה, חברות של האם והניסיון לשמור על שפיות בתוך מערבולת הטיפולים והכאב. הבעייתיות בספר הזה היתה שהרבה היה חסר לי ושטחי. רק לקראת הסוף, הרגשתי שהספר באמת הופך יותר עמוק. ואולי זאת המהות של הספר במכוון: הפתק שמספק מספר שורות הצצה לעולם אחר וחסר כל כך למול מכתבים בסוף שמראים רמות הבדלים רציניות של עומק ורגש.

ספוילרים בגוף הטקסט בגלל שלא קראתי את התקציר, ניגשתי לספר הזה מתוך מחשבה שמדובר באחד קליל. מה כבר יכול להיות בעייתי בהתכתבות של פתקים על דלת המקרר בין ילדה לאמא שלה? מסתבר שיש בעייתיות: לא למדתי מתקרית "איזי" (תמרה ובר) ואני צריכה תמיד (!) לקחת בחשבון שכאשר אני לוקחת ספר מקרי, מבלי לקרוא את התקציר סביר להניח שהוא לא יהיה קליל ורגוע. בסיס העלילה מעניין: בתוך התכתבות הפתקים בין האם לבת, בין רשימת קניות ללנקות את הכלוב של הארנב מתגלה לאט לאט שהאם גרושה, עובדת בבית החולים מגדלת נערה עם בעיות גיל הטפש-עשרה ולמעשה, האם והבת בקושי מצליחות להפגש. בין עבודה מאומצת של האם, לאהבות, לימודים ועבודה של הבת, מתחוור לקורא (ולבת) שהאם חלתה בסרטן. מכאן קיים תהליך שלם של התמודדות: הטיפול במחלה, הגרוש שנכנס (קצת)יותר לתמונה, חברות של האם והניסיון לשמור על שפיות בתוך מערבולת הטיפולים והכאב. הבעייתיות בספר הזה היתה שהרבה היה חסר לי ושטחי. רק לקראת הסוף, הרגשתי שהספר באמת הופך יותר עמוק. ואולי זאת המהות של הספר במכוון: הפתק שמספק מספר שורות הצצה לעולם אחר וחסר כל כך למול מכתבים בסוף שמראים רמות הבדלים רציניות של עומק ורגש.