הספר הזה היה צריך לצאת עם אזהרה: "בזמן הקריאה נא לא להפעיל מכונות כבדות, לא לעמוד בקומות גבוהות של בניינים/גשרים/צוקים, לא לערבב עם תרופות נגד דכאון ולהתרחק בזמן חופשת לידה".
צ'יצ'יליה, בת ה- 16 היא אחת מהיתומות במוסד "המחסה החסד והרחמים", אחד מבתי היתומות בונציה שחינכו את הילדות על ברכי המוזיקה. אנטוניו ויואלדי היה בין המלחינים ששימשו כמורים במוסד ועל יחסיו על הנערות הנגניות נכתבו לאחרונה לא מעט ספרים וספר זה הוא כנראה אחד מהקודרים ביותר שבהם.
צ'יצי'ליה היא אאוטסיידרית בתוך עשרות היתומות. היא חשה שונה ונפשה המיוסרת לא מוצאת נחמה בחברות והנפש הקרובה לה ביותר היא מלאך המוות, איתה היא מנהלת שיחות ליליות בלילות חסרי השינה. כאשר היא לא מנהלת שיחות עם מלאך המוות היא כותבת מכתבים ארוכים לאמה, איתה היא מנהלת יחסי תלות-שנאה בדמיונה. כאשר פורץ לחייה המורה החדש בבית הספר, כומר אדום השער, אנטוניו ויואלדי, חייה משתנים ונשמתה המיוסרת מוצאת את המזור המיוחל.
זו נובלה קצרצרה שמתחילה חלש ומשתפרת עם הזמן. יש בה כמה שיאים, אך לצערי לא הצלחתי להתפס לסיפור ולהתחבר לגיבורה ואפילו לחוש כלפיה חמלה.
ציטוט "הילדים הם הפחד למות שנמלט מגופינו בני התמותה" עמ' 43
לאוהבי כינור ונפשות מיוסרות.
נ.ב. הכריכה בעיניי פשוט מהממת.

















