הרעיון לקחת עמי את הספר לחופשה בים-המלח התברר כמוצלח ביותר ! סיימתי את הספר ביומיים ונהניתי מכל דף !

התיאורים היפים והמפורטים של מאיר שלו גרמו לכך שממש ראיתי בעיני רוחי את סבתא טוניה נמוכת-הקומה והנמרצת, עם הסמרטוט המונח על כתפה ושמעתי אותה צועקת "ללכת לדלת השנייה !" ולא רק אותה ראיתי, אלא גם את בני משפחתה ואת המקלחת המצוינת שליד הרפת, את החדרים הסגורים ואת המרפסת האחורית שעליה התנהלו החיים.

שואב האבק, הסוויפר, שנשלח לסבתא טוניה על ידי הדוד ישעיהו מאמריקה אמנם מככב בספר אולם לדעתי לא היה אלא עילה למאיר שלו על מנת לכתוב על בני משפחת אמו שהיו מראשוני ומקימי נהלל. חלוצים אלה, שבאו מבתים דתיים, המירו קנאות דתית בקנאות לסוציאליזם ולציונות. מי שנסע לאמריקה (במקום לפלשתינה) כמו הדוד ישעיהו אשר נחשב לבוגד כפול מאחר ובגד בציונות ובסוציאליזם ונהפך שם לקפיטליסט ששמו סם.

אצל החלוצים הללו היה שיווין זכויות וחובות לנשים, הן עבדו קשה כמו הגברים וכל סימן לטיפוח נשיות נחשב לפסול. אסור בתכלית האיסור היה למרוח ליפסטיק, לעשות תסרוקת, להתאפר, לגרוב גרבי ניילון. כשרצו לומר על מישהי שהידרדרה לגמרי השתמשו במשפט "היא גם עושה מניקור"...

מאיר שלו הילד אהב מאוד לבקר בנהלל (כאשר גר עם הוריו בירושלים) מאחר וזכה בפינוקים מבלי להתחייב לעבודות קשות. גם כשבגר מעט וגר שנתיים במקום אהב את העבודות שהטילו עליו. לכל אורך הספר ניכרת היטב אהבתו והערצתו לאנשי נהלל ולערכיהם וכן זיקתו לחקלאות.

שואב האבק, הסוויפר, המפורסם, מתואר בספר כמין יצור חי שלו רצונות והבנות. על כריכת הספר הוא מופיע,הנתון בידיה של אישה צעירה ומטופחת, לבושה בשמלה אדומה מנוקדת – ממש לא הדמות אליה נשלח! שואב האבק הזה היה אבן שואבת להרבה סיפורים משפחתיים מרובי גרסאות.

במהלך הקריאה בספר אי אפשר שלא לשאול את עצמך שוב ושוב "איפה הם האנשים הללו?"...אני מאמינה שפה ושם בארץ ישראל יש עוד אנשים כאלה אך הם כבר אינם נותני הטון בחברה שלנו ובעיני רבים נחשבים לעופות מוזרים.

שכונת יוקרה בשם לה קסקדה המרוחקת מבואנוס איירס, הבירה הארגנטינאית.
הסיפור כמו סטר מסופר מהסוף להתחלה -3 גברים נמצאים מוטלים קרקעית בריכה של אחד מהם ללא רוח חיים.
במרכז העלילה סיפורם של מספר זוגות :
וירחניה, אשתו של רוני , אגרונום מובטל ואמו של חואני , ילד יצירתי שמתעד את שכנו בחיבור לבית הספר היוקרתי כשהנ"ל מבצע מעשים מגונים בעצמו וב... וכמעט מועף מבית הספר. וירחניה היא גם המתווכת היחידה מתוך שכונת היוקרה והיא בעלת תובנות על כל מה שקורה בה ורושמת אותן בפנקס האדום שלה.
אל טאנו ואשתו מריאנה עם שני ילדיהם המאומצים רמונה ופדרו.
גוסטבו ואשתו המוכה קלרה.
מרטין אורוביץ ואשתו ללה.
אדולופו ואשתו כרמן.
לה קסקדה היא שכונת אליטה של עשירים ארגנטינאים ובה מגרש טניס ומגרש גולף, גן שעשועים משוכלל ולא כולם יכולים להתקבל אליה (יש מוטיב מעט אניטשמי). הסיפור מתרחש בשנים שלאחר המשבר הכלכלי של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 (עד לנפילת התאומים ב-9/11/01).

בסיפור יש הכל השפעת המשבר הכלכלי שפק את ארגנטינה, בגידות וניאופים, מרד בני נוער , סמים ואלכוהול, שקרים ואבטלה.
הספר גם עובד לסרט והוא מאד מהנה , על אף שאינו מותח כלל.

מעולה, פשוט מעולה.
סייד קשוע יוצר עלילה פשוטה, המורכבת משני עלילות המתרחשות בשני טווחי זמן שונים, ואשר יצטלבו לעלילה אחת בסופה.
בספר שיש בו הכל: אובדן והחלפת זהויות, רצון ושאפתנות של הגיבורים להצליח יותר,להתנתק מהמסורת ומהמוסכמות,אהבה, לצד חשד בבגידה.
היכולת של סייד קשוע להטיח בקורא שלו את האמיתות הפשוטות, שכל אדם יודע ללא קשר לדעותיו הפוליטיות על מצב ערביי ישראל בחברה הישראלית , התיחסותם לערביי הגדה, ההתיחסות הגזענית של החברה הישראלית כלפי המיעוטים שבה - הם שהופכים את הספר למרתק ולטוב יותר. וכמובן יש בספר אלמנט של מתח בלתי פוסק הקשור לנושא הבגידה.
שאלת הבגידה היא בכלל שאלה שעולה ביתר שאת בספר:
האם עזיבת הכפר של הגיבורים, לאחר לימודיהם ונטישת הוריהם, הנוגדת את המסורת היא בבחינת בגידה או מימוש הרצון לשאוף ליותר, ולהצליח.
האם הגיבור המחליף את זהותו, בוגד בעצמו ובזהות האמיתית שלו, מרגיש שהוא בוגד או שרק כך יוכל לממש את הצלחתו.
נושא המשתפים גם הוא עולה.
ב-2 העלילות עו"ד החושד שאשתו בוגדת בו ועובד סוציאלי המטפל בבחור שהוא צמח ותוך כדי נרשם ללימודי צילום ועובר מהפך בחייו, מביא סייד קשוע את יכולת המספרים והסיפור לדרגות על!

מעולה