שכחת שהסופר יפני? הנטייה לתאר פרטי פרטים, בטח כשמדובר באוכל; היחס המיכאני למין; החיים הקיצוניים של אנשים שהילדות שלהם הייתה חריגה. כל אלו בבואה של תרבות. אגב, גם אני כמוך לא אוהב פנטזיה במינון גבוה, אבל דווקא התיאורים המייגעים של חיי היומיום מעגנים את כל זה במציאות נסבלת. ולראייה - קראתי את 3 הספרים בכמה ימים.
קראתי אותו לפני שנים, כשיצא לאור בעברית. הוא היה ועדיין, אחד הספרים הקשים שקראתי, אם לא הקשה שבהם. באותה נשימה, הוא גם אחד הספרים הטובים שקראתי ואלה שמשאירים חותם (אולי אפילו זה שהכי נשאר איתי עד היום). אני זוכרת ממנו המון פרטים ובין היתר גם זוכרת שהיה לי קשה להמשיך (עד שחברה אישרה לי שיש אויר בסוף). תודה שהצפת לי אותו שוב (יכול להיות, שהיייתי קוראת אותו שוב היום:).