#
הספר הזה פורסם לראשונה ב 1929, השני משני רומנים של הסופרת – אמריקאית בת לאם דנית ולאב שחור. להוותה היא ירשה את המראה של האב ושום שהייה במשפחתה הדנית, גם לא אימוץ שם המשפחה הדני, לא יכלה לטשטש את מראיה הנגרואידי. מילדות היא התעניינה ב"מעבר" – התחזות של שחורים ללבנים ומעבר לחיות בינהם - באמריקה, בה אפילו שמינית של דם שחור מגדיר אדם כשחור (בית משפט בלואיזיאנה דחה ב-1896 את תביעתו של אדם להכיר בו

סקירה על הספר קוריגדורה גייל ג'ונס
ברומן נועז זה כותבת ג'ונס על אורסה זמרת בלוז שעוברת בספר כמה חוויות מאוד קשות.
הספר מתאר את חיי העבדות דרך עולמן של הנשים שעוברות התעללות מינית ופיזית. אורסה רוצה לדעת יותר על עברה וחוקרת את אימא שלה על מה שעברה. מבעד למה שאימה של אורסה מספרת נחשפת מסכת מזעזעת של ימי העבדות בארצות הברית. מרכיב נוסף וחשוב בספר הוא היחס המשפיל של גברים כלפי נשים ובכלל מערכות יחסי

זה לא ספר להינות ממנו, אלא ספר לחוות תקופה, נושא, קושי - סיפורה של אורסה - זמרת הבלוז אשר סיפורה האישי קשור עד מאוד לסיפור המשפחתי שלה - סבתא של אמא שלה, סבתא שלה, אמא שלה - כולן קורבנות ניצול מיני של החוואי הפורטוגלי קוריגדורה. גם מערכות היחסים שלה עם גברים כולם מושפעים מהרקע הזה. שפת הספר קשה,גסה, אלימה. היחס הגברי לנשים מורכב כולו מהיחס לאברי המין שלהן. כאמור ספר קשה לקריאה אבל פותח צוהר להיס

מזמן לא נהנתי ככה מספר.
ארה״ב של שנות ה- 20 של המאה הקודמת.
מלחמת הגזעים, ההפרדה, המעמדות.
נשמע באנאלי לכאורה, הרי סיפורי עבדות ידועים ומוכרים לנו,
אך לא כך במקרה של הספר הזה.
אין מדובר פה על עבדות או על פערי מעמדות במובן השחוק של המילה,
כי אם ביצירה המעבירה את רצון ההשתייכות והמעבר בין הגזעים לשם הגשמה.

מורכבות החיים משיקאגו ועד להארלם.

התרגום גם הוא עושה עבודה נפלאה שכן הזרימה בתוך ה

עם יד על הלב, הספר הזה הוא "5" ללא ספק, אבל נתתי לו דירוג 4 מסיבה קצת פרוזאית: כדי להנות מהספר הזה, בימינו, ובישראל, (חוץ מהקוראים שהם במקרה גם היסטוריונים של תולדות ההפרדה הגזעית בארצות הברית)חייבם לעשות שיעורי בית וללמוד על התקופה הרלבנטית, שנות העשרים, שיקגו, הפרדה גזעית ובעיקר בעיקר נושא של passing, כלומר, זהותם של "שחורים" שבזכות/בגלל תכונות פיזיות הצליחו "לעבור" כלבנים.

אקצר למעונייני

שתי נשים שחורות שנולדו בהירות עור כתוצאה מהורה אחד לבן,
חיות את הגזענות ואת הקיטוב בין עולמם של השחורים ללבנים.
הראשונה נישאת לרופא שחור כמוה, וחיה בשלום ובשלווה עם משפחתה בהארלם.
השנייה 'חוצה את הקו' מתחזה ללבנה, ונישאת לגבר לבן גזען המתעב שחורים.
המעמד הכלכלי של שתי המשפחות מבוסס ואמיד.

שתי הנשים שהיו בעבר חברות ילדות, נפגשות לאחר שנים במפגש אקראי,
ומפה הסיפור מתחיל.
קלייר "הלבנה" נ

"חוצה את הקו" ריתק אותי אליו בשניות.
שאב אותי בלי יכולת להפסיק.
התעמקתי בשיח, במשמעות, מאחורי המילים והדמויות, בכל פיפס בו.

קלייר ואיירין הן שתייהן נשים שחורות, אך לא נראות במראה שלהן כאלה.
בשלב מוקדם בחייה, קלייר, מחליטה לבצע מעבר לצד הלבן. היא מתחתנת עם בחור לבן בלי שהוא יידע שהיא שחורה.
היא חיה את חייה איתו, בעוד הוא קורא לה "ניג" (ניגר) כי זה מצחיק אותו שהיא נהיית שחורה מיום ליום.
הוא

הספר מתרחש בשנות העשרים של המאה הקודמת תקופה שנקראת גם הרנסאנס של הארלם. בתקופה זו רוב השחורים בדרום ארה”ב היו או ילדי או נכדי עבדים שחיו עדיין תחת דיכוי ושלילת זכויות אזרח בסיסיות . הרבה ניסו להגר לצפון כדי למצוא פרנסה טובה יותר וכך הפך רובע הארלם בניו יורק למרכז הקהילה השחורה. בתקופה זו התרחשה מהפכה תרבותית – הג’אז הפך נגיש גם לשחורים וגם ללבנים, מחזות שהתייחסו לראשונה לשחורים כאל בני אדם לכל דב