לא קל לקריאה ולא בשל שפה או תחביר אלא בשל הנושא. חיי אדם ללא תוחלת ללא ערכים ללא מטרות ללא אהבה. אין בספר הבעת רגשות אלא מעשים ומחשבות מבולבלות בלבד וזה משרה תחושה של מועקה.הדבר היחידי שנשאר הוא היצר המיני הפעיל שגם הוא כאילו אוטומט ללא שמחה ללא סיפוק ללא רגש שיתלווה אליו.אם יוסוף אטילגן רצה להביע את הרסנותם של חיים כאלה הרי שהצליח בגדול ואולי זו הסיבה שהספר זכה להיכלל ברשימת ספרי מופת. אני,למרות