יש להתייחס בכבוד - וכך אני מתייחסת - לספר הכולל 809 עמודים. תחשבו על זה - במיוחד אתם שלוקחים ספר כזה ליד ומניחים אותו מיד כי הוא "ארוך מדי". תחשבו על הסופרת שישבה וכתבה וקמה וחילצה עצמות, וישבה וכתבה, ולא יצא בדיוק מה שהיא התכוונה שיצא, ותיקנה וריטשה והחליפה פיסקאות, ומחקה והתייאשה ולאחר חודשים רבים - אולי שנים - יש ספר כבד ומכובד, שעוסק בתחומים מעניינים: הוא מתחיל בשנת 1895 ומסתיים בשנת 1919. ובד

במילה אחת, גרוע

בשתי מלים, גרוע מאוד.

האם קרה לכם שקראתם ספר והרגשתם, ששום דבר לא מתחבר לכם?

לי זה קרה בספר הזה, בו העלילה הפכה לשטף מילים אקראיות, חסרות משמעות, הניתזות לכל מיני כיוונים, עם גיבורים ראשיים ומשניים היוצאים ונכנסים במהירות לקדמת הבמה לרגע ונעלמים מבלי שהספקנו להכיר אותם ממש, ושוב שבים אליה כאילו אנחנו מכרים וותיקים, וגרוע מכל, גופות של נרצחים אלמונים המוטלות לתעלות המים, א

אני חובבת היסטוריה ידועה, תולעת ספרים מילדות וגם אנגלופילית בהתהוות. בהינתן כל זה, "ספר הילדים" נראה כמו הבטחה גדולה - שילוב בין רומן תקופתי לספר עיון עם נגיעות של פנטזיה כדי להרחיב עוד קצת את היריעה. yaelhar (שבזכות המלצתה קראתי את הספר) סייגה את ההבטחה הזאת בבלבול שמשרה הספר בקפיצה בין הסגנונות, אבל בעיניי הבעיה בספר נמצאה דווקא במקום אחר.

הספר כולל, כאמור, שלושה סגנונות כתיבה שונים, שמשולבים

סיפורי אדגר אלן פו מעמידים אותי כמבקר בפני דילמה קשה: מצד אחד החשיבות של פו כפורץ דרך, מצד שני מבחן הזמן אינו נוטה חסד לסיפוריו.
את הסיפורים והשירים של אדגר אלן פו קראתי בעבר פעמיים בשפת המקור, בפעם הראשונה הפריע לי השילוב של הלטינית והצרפתית בטקסט, בפעם השנייה קראתי את הגרסה המוערת. כשראיתי את הספרון במחיר 5 ש"ח בשבוע הספר החלטתי לקרוא אותו הפעם בעברית. לפני די הרבה שנים נהנתי לקרוא את התרגום ה