ישנן יצירות שדירוגן בכוכבים נראה כלא טבעי, לא מתאים. "אורם" המצועצע, דמוי האימוג'י כאילו נועד לדרג את הספרים בין ראויים לנפסדים מתוך ערמות ספרי ה- "4 ב-100" או משהו מעין זה, אך מתעמעם אל מול הישגים ספרותיים כבירים שמקומם מובטח באוסף המפעלים הנצחיים של הרוח האנושית.


כזו היא "היצירה" של אמיל זולא. כשרונו לזקק את טבע האדם, להפשיטו מרומנטיזם, לקרוע מעליו כל מסיכה, להראותו בכיעורו וביופיו אגב כתי

היצירה היא אחד מ-20 ספרים בסדרת רוגון-מאקאר, סדרה שבאה לתאר את פניה השונים של החברה הצרפתית. הספר שלפנינו מתאר את חיי האמנים בכלל ובפרט את חייו של הצייר קלוד, שהצייר פול סזאן זיהה עצמו כגיבור הספר וניתק את יחסי הידידות עם זולא בעת הופעת הספר.

לילה אחד מגיעה כריסטין לפריז. היא נשלחה לשם לסייע בידי אשה זקנה עשירה, שאיבדה מאור עיניה ואינה מסוגלת לקרוא עוד. על כריסטין להקריא לפניה ספרים והיא נערה מ

L'Œuvre -
"היצירה"- היא הרומן ה-14 בסדרת "רוגון-מאקאר" שהגה אמיל זולא- המשקף את חייהם של העם הצרפתי במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר הוא ממציא ז'אנר "הנטורליזם" בספרות.
הגיבור הוא קלוד לאנטיה- צייר צרפתי, שהצליח להגיע לעולם האומנות של התקופה בפריס של עידן "הבל אפוק" (עלילת הספר מתרחשת בין 1855-1870). הוא גדל בפרובנס לאמא כובסת, אב בטלן וחדל אישים, חמו של קלוד שגם לא יוצלח במיוחד, על-כן כישרון הצ

הספר הנהדר הזה של זולה ראוי לבדו למהדורה בת עשרה כרכים שמתנחת, מתרצת, ומקשה על הגאונות והפירוט שמגיע עד לכדי הקניית היכולת לקורא להריח את הזיעה של הגיבורים (להזכירכם: כיום, 2017, עדיין אין אפשרות להמיר אותות חשמליים לאותות ביוכימים בכלל וכאלו שמזוהים על ידי חוש הריח בפרט, למרות שהנושא במחקר כבר למעלה מחצי מאה) בו, כך שכל מאמץ מצדי להעלות ולו משפט אחד שייצג נכונה את החשיבות ופריצת הדרך שיש בספר הזה