הו. האנשים השקופים והבודדים של החיים.עולם שלם מתחבא מאחוריהם.רוסריו בחורה בשנות השלושים שלה ,לא אוהבת את גופה ,את פרצופה ואת שמה .חיה בבדידות עם אמה חולת השטיון הקושרת אותה לתוך ארון הבגדים .
אינטליגנטית,אולם בגלל עצלות{החלה ללמוד באוניברסיטה ועזבה },או בהיעדר תמיכה משפחתית לא התקדמה בחייה,יחסי אם ובת שקיבעו לדעתה את גורלה ואישיותה .היא מוצאת את עצמה מנקה רחובות בפארקים של מדריד - דמות משולי החי

לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה, אבל מסתבר שדי קשה למצוא ספר שעלילתו מתרחשת במדריד וכיוון שלשם מועדות פניי בקרוב ובשל המלצות של כמה אנשים טובים, לקחתי אותו בספרייה בחשש מה. אמנם חלק מהעלילה מתרחש במדריד, אך רובו מתמקם דווקא במרוקו האקזוטית ואני לא מתחברת לאקזוטיקה כלל וכלל. לשמחתי הרבה, הפעם שרדתי את טאנג'יר וטטאואן ומצאתי את עצמי מאוהבת בגיבורה הראשית.
ההתחלה לא יכולה להיות קיטשית יותר. סירה קירוג

ספר גאוני. יצאתי מהחנות וחיכיתי למישהו על ספסל, התחלתי לקרוא אותו ו...זהו. סה"כ סיפור של כ-133 עמודים שגמעתי בכמה שעות סתם כי אני אוהבת לחשוב בין פרק לפרק.
המסגרת של הסיפור הינה ניסיון נואש של אנשים חסרי כל - חסרי כסף וחסרי תקווה, לפרוץ קדימה ולשנות את מסלול עתידם. הם חולמים על הוליווד, הם חולמים על פרסום אבל אפילו להיות ניצבים עלובים בסרטים הם לא מצליחים. בניסיון לפרוץ ולבלוט וגם בצורך הבסיסי

כשהספר הזה יצא לאור ב 1935 הוא התקבל באופן צונן ביותר. נמכרו רק 6000 עותקים ממנו ואיש לא התעניין בו במיוחד. אחרי עשור בערך גילו אותו סופרי הזרם האקזיסטנציאליסטי בצרפת שהתפעלו והשוו אותו לסופרים אמריקאים מהשורה הראשונה כמו המינגוויי ופוקנר. ואין פלא: הוא כתוב באופן ראליסטי להפליא ועוסק במה שהסופר מכיר הכי טוב: החיים המפרכים והמשפילים של האנשים המטפסים - אלה שמוכנים לעשות כל דבר כדי לטפס אפילו מדרגה

את הספר רכשתי מספר שנים קודם לכן, בתחילת דרכי באקדמיה. עם חלוף הזמן, ובעיקר בשל ההתמקצעות בקריאת מאמרים אקדמאים הצלחתי לגשת אל הספר בצורה טובה יותר ולזרום עם קריאתו. היו חלקים שהרגשתי שקראתי מאמר בהיסטוריה יותר מאשר ספר פרוזה מתורגם, אולם אין לי תלונות על כך, שהרי אני אוהבת ספרים "כבדים". ובכל זאת מרגישה צורך להתריע בפני אוהבי הסיפורת שמדובר בספר שהוא נמצא על קו התפר שבין פרוזה לבין עיון (אגב, זו

האם בלש טוב חייב להיות אלמן/גרוש/פרוד/עגון? האם אי אפשר לפתור פשעים אלא אם כן אתה חי לבדך, שקוע במדמנת אלכוהול ואפוף טבעות עשן?
האם בלש בורגני פיכח, מדיף ריח אפטרשייב ולובש בגדים נקיים, סועד עם רעייתו היקרה ומשחק עם ילדיו הקטנים אינו פנוי רגשית ללכידת גווני הגוונים של הפשע?

מסתבר שלא. תנאי זה הינו כלל עולמי, חוצה יבשות ותרבויות. לא חשוב אם אתה בלש פרטי ישראלי, חוקר בריטי, מפקח אמריקאי, שוטר ס

אדם מתכנן את חייו, לפעמים לפרטי פרטים, כדי להגיע אל המנוחה והנחלה, שרק יהיו בידיו קצת עושר ואולי קצת יותר אושר. הוא עושה הכל כמו שצריך - מתמיד וממשיך לעשות, אבל יום אחד, לרוב בלי הכנה מראש, צונחת עליו החרב. זו יכולה להיות למשל מלחמה או תאונה או מחלה ואולי פיטורים או הסתבכות של בן בצרות, ומה שזה לא יהיה החיים מתהפכים ומדרדרים מדחי אל דחי. ואז, אם אותו אדם נשאר בחיים מגיע השלב שבו יש לו רק שתי אפשרו

סיפור שמתחיל בצורה הכי בנאלית. סירה, נערה ספרדיה ממדריד, עובדת כשוליית תופרת בסלון תפירה עילית, נערה צעירה החיה עם אמה, ומאורסת לבחור טוב והגון האוהב אותה מאוד. חייה שקטים ונטולי דרמות, וזורמים בשגרה ידועה עד לאותו רגע בו פוגשת סירה גבר צעיר ושרמנטי ההופך את חייה על פיהם.

סירה, המתאהבת בבחור המסחרר את ראשה, הולכת אחרי ליבה, עוזבת את המוכר והידוע לה, נתונה כל כולה בסחרור חושים עד לאותו הרגע בו ה

אפשר להתפלסף רבות רק על שם הספר ומה שהוא מכיל בתוכו. זה מה שמשך אותי מלכתחילה אליו.
זמן בין התפרים הוא על אנשים שחיים בין לבין. בין מלחמה למלחמה, בין אהבה לאהבה, בין מדינה למדינה ובכל זאת, מצליחים להטביע חותמם בכל מקום ובכל שלב שנמצאים בו.
סירה קירוגה היא תופרת צעירה וענייה שמנסה לשרוד במדריד של מלחמת האזרחים בשנות השלושים.
החיים מגלגלים אותה בתנודות עזות, כואבות ומפתיעות למרוקו הספרדית. היא נב