אני לא אומר שאם כבר נכתבו אלפי ספרים על מלחמת העולם השניה, כתקופה בה אירעו מיליוני סיפורים אישיים, אז אין מקום לעוד סיפור אחד. לספר שלפני אין מקום.
המקום הוא כחמישים ק"מ צפונית לרומא וגם אי שם בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, כמו גם ערבותיה המושלגים של רוסיה וגם כמה ממדינות אפריקה. נשמע רחב היקף? אז זה ממש לא. בסה"כ 166 עמודי נובלה שטחית וסתמית, המנסה לכסות היקף רחב לכאורה.
נתחיל ממעט לפני המלחמה

איך אנחנו מעריכים ספר שאנחנו קוראים? מה גורם לנו להרגיש שהספר מעולה? הסיפור? הכתיבה? החיבור ביננו לבין הספר?
מבחינתי הספר צריך לגעת לי במקום רגשי ולהפוך את הקריאה לחוויה. יש ספרים שאני מתפעלת מהכתיבה, מיפי הרעיון, אבל אני נשארת מנותקת. ולפעמים יש ספרים שמצליחים לגעת בי, ואין לזה שום קשר להנאה.

הספר נכתב על ידי סופרת איטלקיה. לא בכל ספר יש משמעות למין הסופר, בספר הזה יש. הסיפור הוא פשוט: אב שה

מחוללת הוא מסגנון הספרים הבאים להראות כמה החיים בארצות המוסלמיות מרנינים, במיוחד לגברים. הנשים פחות מתלהבות, חלק מהן אף לא יודע שאפשר גם אחרת.
מוכתאר מאי, גיבורת הספר ביותר ממובן אחד, עוברת אונס מבזה ומשפיל ע"י חברי מעמד עליון יותר ממעמדה שלה. אלה הם בעלי אדמות הנמצאים סמוך לכפר שלה בפקיסטן, עניין של כמה מאות מטרים בין החלקות. האונס אותו עברה לא היה כלל בתוכנית. התוכנת היתה בקשת התנצלות מבני החוו

וידוי: אני מתעבת שקרים.
לכן לקרוא ספר כזה היה עבורי אתגר לא קטן על אף היותו ספר ילדים נחמד ביותר, ספר הרפתקאות קלאסי ככל ספרי ההרפתקאות באשר הם.
למרות מוטיב השקרים המאפיין את הספר, ברור מעצם קריאתו ששקר הוא דבר רע ושתושביו סובלים מכך ביתר שאת לכן, אין זה פלא, מגיע ילד שבארצו שלו הוא עוף מוזר, ג'לסמינו הצעיר, נער בעל קול חזק שגורם לצרות והוא בארץ החדשה הופך למושיע האנשים ומשחרר אותם מקללת השקר הר

וואו, ספר מרתק, שלוקח את הקורא למסע מרתק.
רופא כירורג עושה חשבון נפש ומספר לבתו את זיכרונותיו המרים בעודה מוטלת על שולחן הניתוחים לאחר תאונה קשה, שעשתה עם הקטנוע שלה.
פציעתה קשה, מוחה מדמם, והסיכוי שתיוותר בחיים מתגמד מרגע לרגע.
אביה בטוח שמעשיו הנוראיים הובילו לטרגדיה של בתו ומנסה להסביר לה ולנו, הקוראים, את השתלשלות העניינים, ומדוע העונש גסיסתה המהירה של ילדתו, מגיע לו.
וכמו בניתוח post-mor

משב כשפים מרענן, הלוקח ישר אל מחוזות סרדיניה. סרדיניה הינו אי השני בגודלו בים התיכון, בעל מעמד אוטונומי מיוחד , השייך לאיטליה. השפה המדוברת באי הינה סרדית (סוג של ניב לטיני ) ואיטלקית.
בעלילה מתוודאים לשני מושגים אקבודרה ולילדי חיק .
אקבדורה (accabadora) הינו מינוח בעגה הספרדית של מי שמביאה את הקץ (הכוונה לקץ החיים, המתת חסד).
ילדי החיק, ילדים הנמסרים לאימוץ ממשפחות עניות לאמנות עריריות, אשר ב

כשרון כתיבה גדול על סיפור קטן. נראה שהסופרת מאד מוכשרת. החיים הקטנים, קטנים מאד, הופכים אצלה לסימפוניה. אבל הסיפור - פשוט אין כאן סיפור. הסיפור לא מעניין, לא מרתק, לא מותח. פשוט סיפור. הפצוי הוא בתיאורי הדמויות והנוספים של סרדיניה ביד אוהבת.

ספר קצר, נפלא על הרבה דברים.
- סרדיניה על אמונותיה, חיי הכפר הקהילתיים,האמונות קנאות אהבות מנהגים.
- מינהג של "בני חיק", ילדים הנמסרים למשפחה אחרת לגידול או כמעט אימוץ מיתוך הצורך להקל על מצוקה כלכלית.
כאן מדובר בהתפתחות מירקם יחסים בין בונריה המאמצת למריה המאומצת. עדין, נבנה בצעדים תוך שאינו מתעלם ממשפחת האם.
- ולבסוף שם הספר אקבדורה- "ממיתת החסד" למי שהדבר נדרש. תפקיד מצפוני עם מוסר וכללים מ

קראתי אותו בנשימה אחת והוא הצליח כל כך לרגש אותי עד שממש בכיתי בסוף.. ואין הרבה ספרים שהגרמו לי להרגיש ככה.