#
#
הייתי צריכה להבין כבר ממשפט הפתיחה "לארס תורוואלד אהב שתי נשים. זה הכל". אבל ספר ששמו "פלפל חריף לארוחת הבוקר" קונה אותי מיד.

משפט הפתיחה של הספר כורך בין "הנשים" שלארס תורוואלד אהב את אשתו (זה נסלח) ואת בתו בת השלושה חודשים – שזה ממש מוזר. נראה לי ששום אב לתינוקת בת שלושה חודשים אינו חושב עליה כעל "אשה", והתייחסותו אליה שונה מאד מהתייחסותו לאשה.
שם הספר – זה השם שנתנו לו פה. במקור הוא

ספר מיוחד מאוד.

הספר מספר על אווה תרוולווד. היא נולדה ללארס וסינטיה... אביה היה שף שתיאר לרופא מה הוא מתכנן לתת לתינוקת מהשבוע הראשון לאכול ביניהם עוגת גזר עם אגוזים... וכמו שאומרים אצלנו הרופא אמר לו ..תרגיע..

אימה היא סומליה (מומחית ליין ויודעת להצמיד את היין למנה). בפרק הראשון וזה הספויילר היחיד...

* ספויילר *
היא עוזבת את לארס בעלה ואת התינוקת בשביל להמשיך עם החלום שלה ליהיות סו

לפעמים אני חוזרת לסקירות שלי מהעבר, חלקן כאלה שכבר שכחתי לגמרי שכתבתי אותן, ולפעמים גם שכחתי שקראתי את הספר שכתבתי עליו. ככה קרה השבוע שסקירה של אורי החמודה הזכיר לי את הספר "המורה" שכתבה מיכל בן נפתלי, ספר כבד וקצת עצוב, שמנסה להתחקות אחרי דמות אניגמטית שמתה כבר בלי לתאר את הדמות עצמה אלא רק דרך אנשים שונים בסביבתה. זו צורת כתיבה מעניינת, ניסיון להגדיר אדם דרך ההשפעות שלו על אחרים. לפעמים מצליחים

אווה תורוולד נולדה לאבא שף, וכשהיתה בת חודשים ספורים אביה הלך איתה לרופא הילדים כדי לשאול אם יוכל כבר להאכיל אותה בעוגת הגזר המשפחתית עם האגוזים, או בתבשיל בשר החזיר. הרופא המזועזע ביקש מהאב הטרי והמתלהב להמתין קצת, ועד שהילדה תגדל קצת היא תסתפק בחלב אם בלבד. אבל כנראה שהאהבה הקולינרית נוצקה בגנים, כי אווה מגיל צעיר מאוד גדלה עם תודעה קולינרית מפותחת, עד שהפכה לשפית נודעת ומוערכת שמקיימת ארוחות סג

מה הופך אדם למה שהוא? איך אדם יודע ומגיע לדבר העיקרי שהוא עושה בחייו?

אווה היא הדמות הראשית בסיפור הזה. והספר מורכב מ-6 סיפורים קצרים, שהיא דמות משנית בהם. אנחנו פוגשים אותה מ-6 זויות שונות, לאורך השנים. בהתחלה היא ילדה דחויה, בסוף היא נהיית דמות מכובדת שרבים רוצים להגיע אליה.
הספר הזה יפה מכל כך הרבה בחינות. אני אנסה לפרק אותן:

דבר ראשון, אדם נחווה ונראה אחרת מכיוונים שונים. לפעמים הוא נרא

קשקוש שכל הזמן צריך לדלג על עמודים כדי להגיע לסוף. חבל שזה מבוסס על ספור אמיתי

סיפור חייב של אווה, השפית גדולת הגוף ואנינת החיך, מסופר בספר הזה.
כל פרק מסופר בקולה של דמות אחרת המשתלבת במארג חייה של אווה, ובכל פרק גם מככבת איזו מנה שקשורה להתפתחות שלה כאדם וכבשלנית.
אווה נולדה לאמא קצת קלולסית ולאב שף שמאוד אהב את העבודה שלו ורצה בכל מאודו להעניק חינוך קולינרי איכותי לביתו. כמה דברים השתבשו בדרך ולא יצאו בדיוק לפי התכנון. ולא אעשה ספויילרים, אז כדאי שתקראו בעצמכם.
עוד לא

"חיים משוגעים" במקרה?

שמו של הספר שאני קוראת בימים אלה, הוא: "חיים משוגעים" כשכותרת המשנה היא: "למה אני אוהבת להיות בת 78".
כתבה אותו ג'יין מילר בבריטניה. הספר בשפה העברית בהוצאת כתר 2012
אני כמעט בת גילה של הסופרת.
להפתעתי, הזדמן לי בזמן האחרון לגמרי במקרה, לראות כתבה ישנה שנעשתה עלי-עלינו ב- nrg ושמה של הכתבה גם הוא: "חיים משוגעים". פרטים על הכתבה:
http://www.nrg.co.il/online/17/ART2/422

איזה ספר מהנה! אני אוהבת מאד לקרוא על אוכל ועל מבשלים וטבחים ומטבחים ועוגות ובספר הזה גם על יין..
הספר מספר את סיפור חייה של אווה על ידי מספרים שונים שבאיזו שהיא נקודה בחייהם התחככו עם אווה (וגם על ידי אווה).
ספר מקסים שנקרא בשקיקה! מאד ממליצה