ביקורת ספרותית על פלפל חריף לארוחת בוקר מאת ג'יי ריאן סטראדל
ספר מעולה

---

מה הופך אדם למה שהוא? איך אדם יודע ומגיע לדבר העיקרי שהוא עושה בחייו?

אווה היא הדמות הראשית בסיפור הזה. והספר מורכב מ-6 סיפורים קצרים, שהיא דמות משנית בהם. אנחנו פוגשים אותה מ-6 זויות שונות, לאורך השנים. בהתחלה היא ילדה דחויה, בסוף היא נהיית דמות מכובדת שרבים רוצים להגיע אליה.
הספר הזה יפה מכל כך הרבה בחינות. אני אנסה לפרק אותן:

דבר ראשון, אדם נחווה ונראה אחרת מכיוונים שונים. לפעמים הוא נראה זוהר ומקסים ולפעמים הוא דמות שמפריעה לאנשים אחרים בעין, לפעמים הוא משב רוח מרענן או הפתעה לא צפויה. האם אפשר לאפיין אדם ככה, רק מזויות חיצוניות? (זה דומה לספר- וקראתם דרור, בו מסופר על דרור וינברג מאינסוף זויות ואנשים שפגשו בו.) יש משהו באדם שכל אחד רואה אותו מזוית קצת שונה, ורק שילוב של הרבה אנשים יכול להביא לתפיסה כוללת. ומצד שני יש מהות שהאדם שומר לעצמו, שאי אפשר לגעת בה אלא אם כן האדם עצמו משתף. זו נקודה שלא מובאת בספר כמעט, כי רואים את אווה רק מהזוית החיצונית ברוב הסיפורים.

דבר שני, היכולת של האדם לצמוח בתנאים מסויימים, לא קלים או כן קלים, ולבחור לעשות מה שהוא רוצה, לבחור לאן הוא רוצה להגיע ואיך, ולעשות את זה. בהרבה עבודה ויציבות פנימית אדם יכול להגיע רחוק וגבוה, הרבה מעבר למה שאחרים חושבים שהוא יגיע.

דבר שלישי, נראה שסצנת הסיום נכתבה ראשונה. כל הדמויות מופיעות שם וזו סצנה מהממת ויפה בעיניי. וזו דרך אפשרית לכתוב ספר, והאמת גם דרך לכתוב את החיים עצמם. לזרוק את המבט רחוק ומשם לחזור לכאן אל הדרך עצמה. משהו בזה נותן תקווה הלאה.

העלילה מעולה, הכתיבה טובה. מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על פלפל חריף לארוחת בוקר