אבא: "לא קראת את זה כבר?"
אני: "כן, כנראה שכן".
אבא: "מה, זה כזה טוב?"
אני: "מאוד."
אבא: "אז אולי גם אני אקרא אותו".
אני (מגחכת): "אבא, אתה לא נוגע בפנטזיה. או בספרים שלי באופן כללי, כי כולם נראים לך נגועים בדרקונים."
אבא: "למה את ככה, קראתי את משחקי הרעב".
אני: "נכון, ואפילו נהנית. ואז סירבת לקחת מהספריה את הספר השני."
אבא: "אבל לי צ'יילד ובאלאדצ'י וג'יימס פיטרסון ופיטר ג'יימס וג'יימס-פיט

לפעמים צריך לדעת להיכנע, ולהודות: טעיתי. טעיתי כששפטתי ספר, על לא עוול בכפו, מבלי לקרוא מילה אחת בו, ולהחליט שלא אקרא אותו. וגם אם אקרא אותו, אז זה יהיה יום אחד, רחוק רחוק, בסוף רשימת הקריאה הבלתי נגמרת שלי.
עכשיו זה רגע טוב להתוודות: טעיתי, חברים. טעיתי ובגדול.

לא תכננתי להתאהב. לא אהבתי את שם הספר, ההתחלה היתה קשה ומכאיבה, באתי עם דעות קדומות, נכונה להטיל ספק בכל דבר.
והנה אני עכשיו, שבוע

אוקיי, אז הנה אני, יושבת בשעה לא סבירה בעליל וכותבת ביקורת כי העברתי את שבת בהתאבססות עם הספר והייתי צריכה לנסח את מה שאני חושבת עליו.

חוץ מזה שזה חרפה שלא כתבתי עליו כלום עדיין.

***

אני שונאת אמירות מפוצצות על ספרים ("לא תוכלו להניח מהיד!", "הספר הכי טוב שקראתי"),
אני לא אוהבת דירוגים ("אלה עשרת ספרי הפנטזיה הכי טובים..")
ואני לא סובלת השוואות ("הספר הזה הוא הארי פוטר/שר הטבעות / מש

רובין הוב היא סופרת פנטזיה נחשבת ומוערכת מאוד. עברו יותר משלוש שנים מאז שרציתי לקרוא את "שוליית הרוצח", ולא שכחתי את הספר. התחלתי לקרוא אותו פעם ועזבתי, ולאחרונה חזרתי לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף.
רובין הוב יצרה עולם בדיוני, ובו היא מתארת התרחשויות וסיפורים לאורך לא פחות מ-12 ספרים (ארוכים, יש לציין). טרילוגיית "הרואים למרחק" היא על אזור ב"שש הדוכסיות", על שושלת המלוכה של עולם זה שנקראת "שושלת הר

סדרת ספרים מהפנטת. הוב בונה עולם וגיבורים שנכנסים ללב. היה לי קשה לחזור לקרוא ספרות בז'אנר הזה לאחר שסיימתי את כל ספרי הסדרה. ממליץ בחום

זהו הספר הראשון שאני קוראת בסגנון. לקח לי זמן "להתניע", אבל מתוך ביקורות שקראתי עליו הבנתי שזה בסדר וצריך סבלנות. זה הספר הראשון מתוך טרילוגיה אז חלק ניכר ממנו הוא הכנה לבאות. בסופו של דבר זה היה שווה כי אחרי השליש הראשון התחיל להיות מעניין ומותח.
מדובר על פנטזיה, במרכז העלילה עומד פיץ, הממזר של אביר, יורש העצר. מאוד נהנתי לקרא על הרפתקאותיו וגלגוליו.
יש גם עולם שלם של מושגים, עלילות ומיתוסים

ממממ. נכנסתי לביקורות הקודמות על הספר ונראה שיש תמימות דעים לגביו. 104 מדרגים נתנו לו חמישה כוכבים, ואף אחד לא חשב שהוא בזבוז של זמן.

מצד אחד, נהניתי ממנו. יש בו משהו אחר מפנטזיה שגרתית, עם סיפור סינדרלה, אבל לא כזה שהיא פוגשת בו את הנסיך בנשף, אלא כזה שסינדרלה נשארת בבית וממשיכה לנקות אותו גם כשהשעון מצלצל שתים עשרה פעמים, והאם החורגת ובנותיה חוזרות הביתה עייפות ומרוצות. אין בו תחושת ניצחון ח

נפלאא!!!
הקניה הראשונה שלי הייתה לפני שבועיים בנתב"ג, החלטתי לקנות ספר לאחר המלצות. תמו חיפושיי אחר ספר בסגנון ששאו"ק(אף ספר הוא לא כמו ששאו"ק מציינת ואומרת) גם כן פנטזיה הפונה לכיוון הריאליסטי יותר. בכל מקרה קראתי אותו בחו"ל תוך 4 ימים (!!)
מלבד זה שהספר ממש מעניין ונהדר, ככל שיותר ויותר נכנסתי לעומקו וקראתי גיליתי כמה הדמות בספר פשוטו כמשמעו- דומה לי באופי, או הפוך אני דומה לו, לפיץ המתוק המתו

זו חווית קריאה, השפה, האיכות, הרמה, הכל. ספר פנטזיה מצוין ומשעשע ושיגרום לכולם להתאהב בו מיד.