“כשקראתי את הספר לראשונה הייתי בת תשע. ילדה שאוהבת לחלום חלומות בהקיץ, שיודעת למלא את ימיה במחשבות ותהיות. ובכל זאת, מודה בעוונותי שלא אהבתי את הספר. כנראה שנולדתי זקנה. אולי כי לא היה לי את החן של אן. אולי כי הייתי רצינית מדי, אולי כי מעולם לא הצלחתי לראות באמת את יפי הדרך, התעלמתי מעצים ופרחים, ותמיד העדפתי לתקוע את האף בספר מאשר להיות בחוץ. ואם כבר לקרוא – העדפתי היתה נתונה לספרי הרפתקאות בהם הג”

“אני משתרעת על הדשא הרך וראשי מופנה כלפי מעלה, אל המרום הכחלחל. השמש מחממת את איבריי הלאים, ואני סופרת את העננים המשייטים להם. מאמצת את דמיוני ורואה לנגד עיניי את מה שהעננים הללו יכלו להיות עם מעט דמיון. כובע קש חבוש לראשי ולגופי מחלצת כותנה מתנפנפת ברוח. העצלנות שורה בי. עצלנות מנומנמת ונעימה כאחד. אני מתיישבת ולוקחת לידי פרי בשל ועסיסי ונוגסת בו את שיניי. צמד חברותיי זה עתה הגיע ואנחנו פוסעות”

“כל מי שקרא את הספר, שיעז להסתכל לי בלבן של העיניים ולומר שהוא לא התאהב באן מהרגע שהילדה הזאת פתחה את הפה שלה! ה"גיבור" שיעז לעשות את זה יקבל מתנה קטנה הביתה, מזכרת ממני, מכה ענקית ובולטת מהראש על זה שהיה שקרן גרוע. אי אפשר לא להתאהב בילדה הזאת, אין מה לעשות. הספר מדהים, התחלה משעממת, אבל (כן, כן, כל מי שקרא את הספר בטח מצפה ל"אבל" הזה) מהרגע שפגשתי באן, התאהבתי בספר במהירות. יש את האנשים האל”

“אם יש ספר שאני מתרפקת עליו בגעגועים עזים אזי זהו הספר ( בה' היידוע) קראתי אותו בילדותי ולא יכולתי לעוזבו מידיי. כל כך התחברתי לדמויות ולעלילה , רותקתי איליו פשוטו כמשמעו. אחד הקריטריונים בעיניי לספר טוב הוא כשרונו של הסופר לרתק איליו את הקורא ולמשוך אותו למחוזות אחרים . בספר זה מצליחה הסופרת לקחת את הקורא למציאות אחרת ,להווי ולתרבות אחרים וזה ייחודו של הספר. " אסופית" זכור לי כאחד הספרים הטובי”

“כשקראתי את הספר לראשונה הייתי בת תשע. ילדה שאוהבת לחלום חלומות בהקיץ, שיודעת למלא את ימיה במחשבות ותהיות. ובכל זאת, מודה בעוונותי שלא אהבתי את הספר. כנראה שנולדתי זקנה. אולי כי לא היה לי את החן של אן. אולי כי הייתי רצינית מדי, אולי כי מעולם לא הצלחתי לראות באמת את יפי הדרך, התעלמתי מעצים ופרחים, ותמיד העדפתי לתקוע את האף בספר מאשר להיות בחוץ. ואם כבר לקרוא – העדפתי היתה נתונה לספרי הרפתקאות בהם הג”

“אני משתרעת על הדשא הרך וראשי מופנה כלפי מעלה, אל המרום הכחלחל. השמש מחממת את איבריי הלאים, ואני סופרת את העננים המשייטים להם. מאמצת את דמיוני ורואה לנגד עיניי את מה שהעננים הללו יכלו להיות עם מעט דמיון. כובע קש חבוש לראשי ולגופי מחלצת כותנה מתנפנפת ברוח. העצלנות שורה בי. עצלנות מנומנמת ונעימה כאחד. אני מתיישבת ולוקחת לידי פרי בשל ועסיסי ונוגסת בו את שיניי. צמד חברותיי זה עתה הגיע ואנחנו פוסעות”

“כל מי שקרא את הספר, שיעז להסתכל לי בלבן של העיניים ולומר שהוא לא התאהב באן מהרגע שהילדה הזאת פתחה את הפה שלה! ה"גיבור" שיעז לעשות את זה יקבל מתנה קטנה הביתה, מזכרת ממני, מכה ענקית ובולטת מהראש על זה שהיה שקרן גרוע. אי אפשר לא להתאהב בילדה הזאת, אין מה לעשות. הספר מדהים, התחלה משעממת, אבל (כן, כן, כל מי שקרא את הספר בטח מצפה ל"אבל" הזה) מהרגע שפגשתי באן, התאהבתי בספר במהירות. יש את האנשים האל”

“אם יש ספר שאני מתרפקת עליו בגעגועים עזים אזי זהו הספר ( בה' היידוע) קראתי אותו בילדותי ולא יכולתי לעוזבו מידיי. כל כך התחברתי לדמויות ולעלילה , רותקתי איליו פשוטו כמשמעו. אחד הקריטריונים בעיניי לספר טוב הוא כשרונו של הסופר לרתק איליו את הקורא ולמשוך אותו למחוזות אחרים . בספר זה מצליחה הסופרת לקחת את הקורא למציאות אחרת ,להווי ולתרבות אחרים וזה ייחודו של הספר. " אסופית" זכור לי כאחד הספרים הטובי”