****




היה איזה מישהו שעבדתי איתו פעם, שהיתה לו, בין שלל הבעיות הפרסונליות האחרות שלו, דרך קצת אידיוטית לתאר את מה שהוא רוצה. אחד הביטויים החביבים עליו היה "אפקט הוואו". הוא היה נכנס אליי לחדר ואומר, "כן, זה בסדר והכול, אבל חסר לי כאן את אפקט הוואו". בשלב הזה בדרך כלל התחשק לי להכניס לו סטירה או לפרוץ בצחוק, אבל תמיד הייתי יושב בשקט, מגחך בלב ומהנהן. אפקט הוואו, עלק.

הספר הזה עלול לעצבן

אהבתי את כל ספרי שייבון שקראתי, את חלקם יותר ואת חלקם פחות, אבל אהבתי את כולם. כשראיתי את זה על המדף, ספר הביכורים שלו, הייתי חייבת לשלוף אותו... (כן, למרות הכריכה הזוועתית. האשמה היא של עם-עובד, כרגיל.)
נהניתי ממנו, באמת, וגם היה בו משהו מנחם שאני לא יודעת להסביר. יש ספרים שעושים את זה.
מבחינה לשונית הוא היה מאוד... איך לומר... עליז. צוהל. היה לי תענוג אמיתי לטוס לאורך השורות. המשפטים מתלקחים י