#
זה לא ספר נוער. אני ממש לא מבינה איך מישהו חשב לסווג אותו כספר ילדים, למרות שהסופרת כותבת ספרי ילדים והספר זכה לפרס ניוברי לספרות ילדים. זה לא ספר שירה, למרות השורות הקצרות הלא-מחורזות והקטעים הקצרים והממוקדים. זה לא יומן, למרות הקטעים הקצרים המתוארכים, בהם הגיבורה מספרת את העלילה. מה זה כן? הוא סוגה לעצמו.

הוא היה ברשימה שלי כמה שנים, לא זוכרת הביקורת של מי גרמה לי להתעניין. זה ממש חבל כי מ

"בקולה הטורד ובשפתה החסכנית עורכת בילי ג'ו קלבי, נערה בת 14, מסע אל תוך ליבה של משפחה הלכודה במערבולות-אבק באוקלהומה בשנות השלושים של המאה ה- 20. זהו סיפורה של אמא, שרואה את תקוותיה מתכלות בכל יום של יובש וצמא, עד אשר היא עצמה עולה בלהבות. זהו סיפורו של בייארד, בעלה, שאינו יכול להשלים עם כשלונו לפרנס את משפחתו, אבל זהו בעיקר סיפורה של בילי ג'ו, שחייבת למצוא דרך אל מחוץ לאבק, גם אם משמעות הדבר היא

איזה ספר נהדר ועצוב.

הוא מתאר תקופה קודרת בארצות הברית אלה שנים של שפל כלכלי ובצרות איומה ב "קערית האבק".
אב וביתו נאבקים במזג האוויר, בתלאות כלכליות, ובטעויות איומות ששניהם עושים, באבק.

הסיפור מתואר מנקודת מבטה של הבת, שעוברת קשיים איומים, ורק המוזיקה שהיא מנגנת בפסנתר מצילה אותה, כמעט.

היפה והמיוחד בספר הוא השפה, הספר כתוב כשירים, שכותבת הילדה, השירים הם יפהפיים, כנים ומרגשים.

זהו ס

ספר שכתוב כספר שירה, עצוב ונוגה, אפשר לראות את התמונות המתוארות כמעט חזותית. שבר את ליבי ולמרות זאת אוהבת את הכתיבה והילדה שמתוארת בספר פשוטה וחכמה, אמיצה וחומלת ומבינה ....פשוט ספר נפלא.