שאנס הוא גנן הלוקה בשכלו, אשר גדל בבית מעבידו האמיד משחר ילדותו לאחר שהתייתם מאמו. הוא אינו יודע קרוא וכתוב, וכל חייו תחומים בבית מגוריו ובגן, אותו הוא מטפח. הרחוב לא קיים עבורו, ואין בו סקרנות לחיים המתרחשים מעבר לחומות הבית. את הקשר שלו לעולם ואת כל ידיעותיו הוא שואב דרך הטלוויזיה, בה הוא צופה באדיקות. יום אחד נפטר בעל הבית הזקן ושאנס מתבקש לעזוב את הבית, ע"י עורכי דינו של המנוח המטפלים ברכושו,

הספר שיגרום לכם לרצות לסגור אותו – אבל לא תצליחו
בלי ספוילרים. רק אמת.

הציפור הצבועה של ירזי קושינסקי הוא לא עוד ספר על מלחמה. זה ספר על בני אדם כשהם שוכחים שהם בני אדם.
ילד אחד, לבד, נזרק אל תוך עולם שבו כל מה ששונה – נרדף. מהגר? זר? לא מובן? אתה מטרה. אתה “ציפור צבועה”.

לא תמצאו פה רגעי חסד. לא גיבורים. רק הישרדות, שתיקה, והזוועה שבחיים עצמם.
אבל דווקא בגלל זה – אי אפשר להפסיק לקרוא. קו

הסיפור מתחיל כהבטחה גדולה. ג'ונתן המלוק הוא פרופסור לאמנות, גבר מושך אך קשה להשגה, מומחה להערכת שווי של חפצי אמנות שחי בבדידות מזהרת בכנסיה ישנה המשופצת לטעמו, ומוקף ביצירות אמנות גנובות שנרכשו בכסף שמקורו בעבודה משתלמת הרבה יותר מאשר הרצאות באוניברסיטה – מתנקש שכיר בשירות מחלקת חיפוש וחיסול של שירות הביון האמריקאי (שמכונה CII או 2C, ומתפקד בחובבנות כוחנית כקריצה ל- CIA, כאשר בראש המחלקה עומד ארכי

לספר "חיסול בפסגה" (הוצאת תמוז, 1983) מאת טרווניאן (שם העט של הסופר רודני ויליאם ויתיקר) הגעתי לאחר שקראתי את ספרו המופתי "שיבומי", שגם גיבורו הינו מתנקש הפועל במהלך שנות המלחמה הקרה. אך אין להשוות בין ניקולאי הל, גיבור "שיבומי" לג'ונתן המלוק גיבור ספרו הראשון. המלוק, פרופסור לאמנות, אספן חפצי אמנות גנובים ומטפס הרים מקצועי, שירת "במודיעין הצבאי בתקופת מלחמת-קוריאה" (עמוד 19), ביחידת כוחות מיוחדים

ארץ הפלאות נוסח שייקספיר

לפני מספר שבועות פרסמתי כאן ביקורת על "הלילה השנים עשר" [ https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=109904 ] שגם אותו כתב שייקספיר. בביקורת זו בחרתי לעסוק במחזה אחר של שייקספיר " כטוב בעיניכם". שניהם בעלי תשתית ומאפיינים זהים.
הסיפור מתחיל כאשר רוזלינד הנאווה מתוודעת אל איומו של דודה אשר נישל את אביה ותפס את כס המלכות. הוא מחליט לגרש את רוזלינד ורוזלינד המסכנה, בל

כמה מילים בקשר לסיפור הותיק הזה:
לדעתי הגנן שמרגע לידתו גדל בבית של ה"זקן" העשיר והוקצו לו חדר, שרותים, ובעצם יחידת דיור וכן אוכל ומשקה, היה כנראה בנו הלא חוקי של בעל הבית, יתכן שאמו היתה אחת מעובדות משק הבית וצויין שהיתה יפהפיה.

בתקופה ההיא נטו להחביא אנשים הלוקים בשכלם (כמה מגדולי אומתנו בימים ההם הסתירו קרובי משפחה שכאלה), וכך הילד הזה שגדל והיה לאיש לא היו לו כל תעודות מזהות כאילו לא היה

"Only one who devotes himself to a cause with his whole strength and soul can be a true master. For this reason mastery demands all of a person."
אמר איינשטיין.

שאנס, גיבור הסיפור הלא ככ ארוך אך המעולה של קושינסקי, הוא גנן אשר לא עשה דבר בחייו מלבד להיות גנן. ללא גינונים מיותרים וללא השפעות חברתיות חיצוניות, שאנס הוא למעשה דף חלק כמעט לחלוטין. מלבד הטלויזיה, הדבר היחידי שהוא יודע בכל מאודו ה

מי לא רוצה להגיע לצמרת, לגעת בתהילה ו"להיות שם", אבל להיות מועמד לנשיאות ארה"ב זה סיפור אחר לגמרי.

סיפור סוריאליסטי על אדם (שאנס גרדינר) שלא למד מעולם קרוא וכתוב, שכל עיסוקו הוא טיפול בגן הצמחים שצמוד לביתו, וצפייה בטלוויזיה שבאמצעותה הוא לומד על החיים והעולם. חלומו הגדול: שכל האנשים שראה בטלוויזיה, יראו אותו ביום אחד מן הימים. וכך בעקבות מותו של מעבידו(ליתר דיוק אפוטרופוס שלו), הוא נאלץ לעזו