בספרון הזה 11 פרקים/מסות, ורק כשמגיעים ל"אנגליה, אנגליה שלך", רואים את הגדולה בכתיבתו של אורוול, המתעלל במסה זו באימפריה הבריטית, רבע יקום גודלה, ולועג לכל מה שזז בה.
מאורוול קראתי כמובן את 1984 והתרשמתי פחות מההילה הקשורה לספר. קראתי את דפוק וזרוק בפריז ובלונדון וממש לא אהבתי. מחוות החיות התרשמתי מאוד ואהבתי מאוד. הספר שלפני פורסם ב-1984 ונדמה כי תורגם בשנת 1934. המתרגם הוא <mark>אפרים ברוידא</mark> והוא מצט

מאחר והתחלתי לקרוא את מקבת של יו נסבו שנשען על מקבת של שקספיר, אז קראתי את המחזה הזה.

מה אומר? זו היתה תקופה (המאה ה 11) שבה הפוליטיקה כללה רציחות, תככים ומזימות. כך סללו את דרכם אלה שרצו למלוך, במקרה הזה בסקוטלנד, אבל זה היה בכל האיים הבריטיים וכנראה גם בארצות אחרות. לא כמו היום שהפוליטיקה נעימה ומיושבת בדעתה ואיש אוהב את אחיו ואיש מכבד את אחיר, פה ובמקומות האחרים.

וזה סיפורו של מקבת שאחרי

המסות שבספר מצטיינות בחדות הרעיון
והסגנון. מסה הראויה לתשומת לב היא המסה הנקראת בשם 'הריגת הפיל'. היא בעצם גם המסה שבה פותח הספר.
שם מתואר מקרה בו קצין נקרא להרוג פיל גדול שמסכן את האנשים משבט הודי.

משהגיע הקצין הוא מגלה שאין צורך בהריגת הפיל, אך ההתגודדות של אלפיים איש הממתינים בציפיה דרוכה ומסוקרנת לרגע ההריגה, הצליחה להשפיע עליו ולמלא אחר הציפיה והמבוקש. הוא חש שאלפיים רצונות כמו דוחק