#
בדרך כלל אני לא אוהבת פנטזיה. אני משתעממת לקרוא על עולמות דמויי עולם ימי-ביניימי, המתנהל בתוספת קסמים, קוסמים, יצורים, מלחמות. נראה לי מגוחך עד לא הוגן שהסופר פותר בעיות בעלילה על ידי שינוי חוקי הפיזיקה או הוספת יכולות שמחוץ לגדר הטבע. יש כמובן יוצאים מהכלל כמו הארי פוטר, שעלילתו קוהרנטית למרות הקסמים. ויש טרי פראצ'ט הנמצא, לדעתי, מחוץ לקטגוריה וכותב שונה. הוא משתמש בכשרונו הסיפורי ובעולם אותו

כשהייתי נער היה מבצע בצומת ספרים על כמה ספרי פנטזיה ב10-15 שקלים, ורכשתי בזמנו את הספר השלישי בסדרה של עולם הדיסק, ואני זוכר עד היום כמה הפתיעו אותי הדמות המטורפת של המוות בספר. ולקח לי המון שנים להשלים את הסדרה כולה בעברית, ורק עכשיו הגעתי להתחיל לקרוא אותה.
הספר הראשון ביקום של עולם הדיסק מציג בתחילתו את היסודות עליהם מושתת העולם - תרתי משמע - גם יסודות הקסם והמשילות, אבל גם את המבנה הפיסי של הי

בדף הפייסבוק הרשמי השייך לסופר טרי פראצ'ט הודיעו היום על מותו של הסופר. פראצ'ט הודיע ב-2007 על מחלת האלצהיימר בה לקה, והוא נפטר חודש לפני יום הולדתו ה-67.

אחי מאוד אהב את טרי פראצ'ט. אוהד מושבע, שקרא שוב ושוב כל אחד מהספרים, עד שידע אותם בעל פה. בהשפעתו הלכתי וקראתי גם, אם כי אני לא הייתי אוהדת מושבעת כל כך. כל ספר התחיל טוב, בעולם פנטזיה מורכב ומוזר ומצחיק. אבל אי שם בין העמודים 90 ל-100 ההומו