כשקראתי את הספר לראשונה הייתי בת תשע. ילדה שאוהבת לחלום חלומות בהקיץ, שיודעת למלא את ימיה במחשבות ותהיות. ובכל זאת, מודה בעוונותי שלא אהבתי את הספר. כנראה שנולדתי זקנה. אולי כי לא היה לי את החן של אן. אולי כי הייתי רצינית מדי, אולי כי מעולם לא הצלחתי לראות באמת את יפי הדרך, התעלמתי מעצים ופרחים, ותמיד העדפתי לתקוע את האף בספר מאשר להיות בחוץ. ואם כבר לקרוא – העדפתי היתה נתונה לספרי הרפתקאות בהם הג

אני משתרעת על הדשא הרך וראשי מופנה כלפי מעלה, אל המרום הכחלחל. השמש מחממת את איבריי הלאים, ואני סופרת את העננים המשייטים להם. מאמצת את דמיוני ורואה לנגד עיניי את מה שהעננים הללו יכלו להיות עם מעט דמיון.
כובע קש חבוש לראשי ולגופי מחלצת כותנה מתנפנפת ברוח. העצלנות שורה בי. עצלנות מנומנמת ונעימה כאחד. אני מתיישבת ולוקחת לידי פרי בשל ועסיסי ונוגסת בו את שיניי. צמד חברותיי זה עתה הגיע ואנחנו פוסעות

כל מי שקרא את הספר, שיעז להסתכל לי בלבן של העיניים ולומר שהוא לא התאהב באן מהרגע שהילדה הזאת פתחה את הפה שלה!
ה"גיבור" שיעז לעשות את זה יקבל מתנה קטנה הביתה, מזכרת ממני, מכה ענקית ובולטת מהראש על זה שהיה שקרן גרוע.
אי אפשר לא להתאהב בילדה הזאת, אין מה לעשות.

הספר מדהים, התחלה משעממת, אבל (כן, כן, כל מי שקרא את הספר בטח מצפה ל"אבל" הזה) מהרגע שפגשתי באן, התאהבתי בספר במהירות.
יש את האנשים האל

אם יש ספר שאני מתרפקת עליו בגעגועים עזים אזי זהו הספר ( בה' היידוע) קראתי אותו בילדותי ולא יכולתי לעוזבו מידיי. כל כך התחברתי לדמויות ולעלילה , רותקתי איליו פשוטו כמשמעו. אחד הקריטריונים בעיניי לספר טוב הוא כשרונו של הסופר לרתק איליו את הקורא ולמשוך אותו למחוזות אחרים . בספר זה מצליחה הסופרת לקחת את הקורא למציאות אחרת ,להווי ולתרבות אחרים וזה ייחודו של הספר.
" אסופית" זכור לי כאחד הספרים הטובי

רבים מחשיבים את סדרת ספרי אן שרלי לספרי רומן משמימים למדי. זוהי טעות. מדובר למעשה בספרי בלשות, הפורשים בפנינו תעלומות בלתי פתירות לאינספור.
הריני כאן, אמתכם הנאמנה, מוכנה ומזומנה לתאר ולפתור חלק מהן. זה קצת ארוך, מקווה שיהיה שווה את הצלילה. נתחיל בראשונה שאותה דווקא לא הצלחתי לפתור:
אן שרלי ותעלומת הספרים החסרים
היכן ראינו כדבר הזה, שהוצאת ספרים מקומית קונה זכויות על ספרים בסדרה- אבל לא את כו

אן:"אני פשוט לא מאמינה שהגענו לפה! לגמרי לבד! זה הכל באשמתי! למה אני תמיד עושה צרות? זה הכל בגלל השיער הג'ינג'י שלי, קשה להיות ילד טוב כשיש שיער ג'ינג'י!"
אליס:"הייתי אמורה להיות עכשיו בשייט ממש כמו בטיטאניק עם המשפחה שלי, ועכשיו אני פה,איתך- זרה מוחלטת באי בודד"
אן:"אני מצטערת! לא הייתי צריכה להתחיל לשחק בסירת ההצלה ובטח שלא לקרוא לך לבוא איתי... אני באמת מצטערת... את סולחת?"
אליס:"יש לי בררה?

התלבטתי רבות לגבי הסיקור הראשון שלי פה, הסיקור שיפתח את שהותי באתר הזה, שאני צופה בו בתור אורחת כבר כמה חודשים, מתלבטת אם להירשם או לא(כן, המשפט הראשון הזה נשמע מעט דרמתי-זה לא נורא). לבסוף החלטתי להירשם היום, ביום הספר העולמי, והחלטתי לפתוח את השהות שלי כאן בסקירה של ספר הילדות האהוב עליי והזכור לי ביותר-האסופית. אן שירלי היא כנראה הדמות הספרותית האהובה עליי ומודל להשראה בכל רגע.
(ייתכנו ספוייל

כמה קסם יש בספר הזה!כמה ערכים,אכפתיות,חמימות ואהבה בבית משפחת מארץ.ספר נוגע,ולקחתי משהו מכל אחד מ4 האחיות.התחברתי לצחוק והתעוזה של ג'ו.לעדינות והאמנות של איימי.למתיקות והביישנות של בת.ליופי של מג ולטוב לב של כולן!קלאסיקה איכותית!

כאשר קיים למישהו ספר שהוא כל כך אוהב ויקר לליבו, לא תמיד קיימות המילים לתאר מדוע הספר משמעותי בשבילו.
תחושה של איך אני הולכת להסביר את הקסם והפשטות כשקוראים ספר כל כך עדין ויפהפה.

האסופית זה סיפור חיים שלם על אן שרלי. ילדה מלאה בדמיונות ושעם הזמן גם הופכת לנערה, ולבסוף לאישה עם ילדים.

אין לי הרבה מה להגיד,
אך אם יש ילדה או נערה
שיכולה להבין מה זה לחלום
ויש בתוכה גם דמיון
זה הספר.